ראובן, בן הילדה ופריץ, נולד ביום כ"ז בכסלו תש"ו (2.12.1945) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ליאו בק בחיפה, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-ספר זה. כתום שנתיים עבר לבית-הספר לקציני-ים בעכו, ומקץ שנה השלים את לימודיו העל-יסודיים בבית-ספר תיכון בסנט-לואיס בארצות הברית. בוגר המגמה ההומניסטית היה ראובן, ובקיץ 1963 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. כילד היה עירני ונבון וכונה בשם "רובי" בפי ההורים ובני המשפחה. הוא היה יפה תואר, ומשחר ילדותו הקדיש עניין רב לכל אשר נגלה לעיניו. תמיד הציג שאלות להוריו ולמוריו, ובבית-הספר היסודי ניכר בלהיטותו הגדולה ללמוד ולדעת. הוא היה תלמיד שקדן, אהוב על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים וחבר טוב לכול. גם בתקופת הלימודים העל-יסודיים, על-אף שעבר פעמים אחדות מבית-ספר אחד למשנהו, שמר על משמעת עצמית ועשה חיל בלימודיו. מאז ומתמיד היה נער חברותי ובנעוריו היה חבר פעיל בתנועת "הצופים" בחיפה, השתתף במסעות ובטיולים שערכו חבריו והשתתף אתם במסיבות ובחגיגות. כמו כן היה חובב ספורט, ומכל ענפי הספורט התמסר לענף הקליעה למטרה. בשעות הפנאי נהג לצאת בגפו לשיט או למסע רגלי, ולאחר שקיבל רשיון נהיגה, נהג לנסוע לאטו בחולות ובגבעות במישור החוף, והתבונן בטבע ובנופיו. הוא היה חובב צילום ובבית הוריו שמורות תמונות נוף רבות שצילם במהלך מסעותיו. הוא נמשך גם לאמנות הציור, צייר בעצמו והרבה לבקר בתערוכות אמנות ובתצוגות של דברי נוי. הוא שלט היטב באנגלית ובגרמנית, וההתבטאות בשפה זרה לא הייתה קשה עליו. בתקופת בגרותו כתב מאמרים אחדים ל"ג'רוזאלם פוסט". ברשימותיו כתב ראובן על חוויותיו ועל תחושותיו בתבונה וברגישות רבה. הוא העלה על הכתב הרהורים של נער מתבגר ותיאר בכישרון רב מעשים ורגשות של אחרים. ראובן היה עלם גבה-קומה, חסון ונאה, בעל גישה בוגרת ורצינית לחיים.
ראובן גויס לצה"ל בראשית פברואר 1964 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורסים מקצועיים ובתקופת שירות החובה שלו שימש כתותחן שדה וכרובאי. ביחידתו נחשב חייל טוב ואהוד על חברים ועל מפקדים. כולם מזכירים אותו בחיבה רבה ומציינים את נועם דרכיו ואת כושר השיפוט שלו.
במאי 1966, לאחר שהשתחרר ראובן מהשירות הסדיר, נסע לגרמניה והצטרף להוריו, שעשו בהמבורג בשליחות מטעם חברת "צים". לאחר ששבע מראות נוף וספג רשמי מסעות וטיולים ברחבי אירופה, למד בהמבורג ספנות באחת מחברות הספנות הגדולות בעולם. בתקופת הלימודים גם עבד בחברה, וכתום השתלמותו עמד בהצלחה בבחינות הגמר. בשנת 1970 שב ארצה, השתקע בחיפה, עיר מולדתו, ונכנס לעבודה בחברה הימית להובלת פרי. חברים לעבודה מספרים על המרץ והלהט שאפיינו את רובי בעבודתו. הוא עסק בהקמת מחלקת מחקר ופיתוח, ועשה כמיטב יכולתו לתרום ממרצו ומהשכלתו להרחבת פעילותה של החברה. כל אותו זמן שמר ראובן על קשר מכתבים עם הוריו. בן מסור ונאמן היה להם, קרוב אל לבם, חרף המרחק שהפריד ביניהם. בעיצומו של יום הכיפורים נקרא ראובן ליחידתו בחיל ההנדסה. הוא נשלח לחזית הדרום ושימש שם כמפקד דוברת גישור בגדוד הנדסה. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע ונהרג מרסיס פגז, בהפגזה של האויב באזור דוור סואר, ליד תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. מספר מפקד היחידה: "ראובן זכה להשלים את חלקו בהקמת גשר-דוברות על פני תעלת סואץ. הוא נפגע ברדתו מן הגשר".
במכתב תנחומים להורים השכולים ציין מפקד היחידה את פועלו ואת מסירות נפשו של רב-טוראי ראובן פייסט ז"ל. בין יתר דבריו כתב: "ראובן ז"ל זכה להימנות עם האנשים שעמדו במרכז המאמץ העיקרי של צה"ל במלחמה זו; יחד עם שמונה חיילים מיחידתו הקריב ראובן ז"ל קרבן כבד – את חייו – לביצוע המשימה החיונית. הוא היה חייל למופת, חבר נאמן, אהוב על כל חבריו ומפקדיו"