עודד (עודי) קורצ'ין ז"ל

נפל ביום כ"ו באייר תשכ"ז 
06/05/1967

מידע כללי

מין
זכר
בן
20בנופלו
דרגה
יחידה
הנהגה

בן יהודה ומרים. נולד ביום א' בניסן תש"ז (22.3.1947) בירושלים. אביו היה כימאי בעל-שם ואיש "הגנה" וותיק ואמו – רוקחת. בהיוולד עודד היה האב חולה מאד אלא שבואו של הילד לעולם מילא את ימיו הקצרים רוח של עידוד והבית היה מלא אור ושמחה. אך בגיל שמונה התייתם עודד מאביו ואף כי היה רך בשנים נירתם לעזרת אמו, שעול הפרנסה וחינוך-הבנים נפל עליה; הוא סייע בניהול משק-הבית, בעריכת קניות וכו'. בהגיעו לגיל-חינוך למד בבית-החינוך על-שם ארלוזורוב בירושלים. ברוך כשרונות היה. ספג בקלות ובסקרנות מקצועות הומניים ומדעיים מדויקים.

את זולתו אהב; עם עצמו היה מחמיר אך לא כן עם חברו שיגלה להם את טוב-לבו. הוא לא ידע רגש-קנאה; לא שמר איבה ולא שאף להתבלט. לא ידע חנופה והתפרסות. עודד אהב להתווכח ולא חשש להשמיע את השקפותיו בכל פורום שהוא; הוא הקשיב קשב רב לדעותיהם של מתנגדיו האידיאולגיים אך מימיו לא העליב את מישהו מהם ובכלל היה זהיר בכבוד כל אדם. עודד חבק עולם ומלואו באהבתו ובכל זאת נשאר תמיד קרוב למשפחתו. את אמו אהב בכל נפשו, פינק אותה והיה מגיש לה שי בימי חגי-המשפחה, וגם בהיותו בצבא היה עושה מאמצים להגיע הביתה ולו רק לשעות מספר. גם לאחיו עמוס היה קשור בכל נימי נשמתו, נהג לספר על הישגיו האישיים והתגאה בו ובלימודיו ברפואה. עם בואו לביקורים הביתה היה משוחח עם סבא וסבתא למרות הקשיים הלשוניים והיה מבדר את בני-דודיו הקטנים.

החל מכיתה ז' למד בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. גם כאן עשה חיל בלימודיו. הוא הרבה לקרוא ספרות בכל השטחים ופרש כנפיים על פני מקצועות שלא נכללו בתכנית הלימודים. הוא הראה התעניינות רצינית, למשל, בשאלות פילוסופיה ופוליטיקה. היה אחד מעמודי-התווך בתנועת "הצופים", ארגן ערבי-ויכוח, הרצאות, והצגות. מרוב עיסוקיו (קריאת ספרים, פעילות בקרב תנועת "הנוער לנוער", עבודה בתוך "הצופים" וכו') התלונן מחנכו שהוא זונח במקצת את הלימודים אבל אמו ענתה לו שאין בידה להכתיב לעודד את דרך-חייו מפני האמון שנתנה בו. עודד היה קנאי לשפה העברית והקפיד על שימוש בנכון בה. לעתים קרובות היה כותב לאקדמיה ללשון העברית ומציע הצעות של שימוש במילים עבריות במקום לועזיות. לא נרתע מתקן שגיאות לשוניות בפי בני-שיחו. את עיר-מולדתו ירושלים אהב אהבה עזה. הוא הכיר את סמטאותיה, את טיפוסיה השונים ולא אחת היה חש בגעגועים של ממש לעיר.

ביולי 1965 גויס לצה"ל, ביקש לשרת בנח"ל וצורף לגרעין "גולן" בתל-קציר. שלוש פעמים התייצב בפני הועדה הרפואית של צה"ל כדי שזו תשנה את דעתה על כושרו הקרבי. הוא שירת בחיל הרגלים, החינוך ובנח"ל. ימים מספר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים כתב הביתה: "איזה מזל שהצלחתי לשפר את כושרי! אחרת הייתי בעורף…" תקופת-השירות הייתה מלאה תוכן לגביו. אוהב שלום היה מטבעו והאמין כי אפשר ואפשר לחיות בשלום עם שכנינו.

בן השאר הפך לצלם חובב ובתחביב זה הנציח שורה של אירועים ותפקידים, כגון: בימי הטירונות, ההכשרה, הביקורים במשק שלו בתל-קציר, בקורס מ"כ, בקורס-צליפה ובקורס-קשר – ואף טיולים רבים בארץ כולה בשעות חופשותיו הקצרות יחד עם חברתו. יותר מכל נטה לצלם את הנוף ופעמים אין ספור הנציח את נוף הנגב הדרומי ואת הוד-הקדומים שבו. חודשים אחדים לפני שעמד להשתחרר החליט להמשיך בלימודים ובחר בכימיה פיסיקלית. אמו רשמה אותו לאוניברסיטה בתל-אביב כי עודד נמצא אז בעמדות מול האויב כשלושה שבועות והימים ימי- הכוננות- והמתח של מלחמת ששת הימים.

הוא נמצא בשירות-חובה ואף-על-פי-כן היה מנהל חליפת-מכתבים ערה לא רק עם משפחתו, ידידתו וחבריו כי אם גם עם חנות-הספרים "אחיעבר" שאליה כתב: "הייתי ואינני רואה קץ לעניין הזה ואני חושש שאחמיץ את 'שבוע הספר' אני מבקש לשמור בשבילי את הספרים הבאים" – והוא מפרט ספרים שונים, כגון כתבי אריסטופנס, 'משה' למרטין בובר וכו'. עובדה זו מוכיחה עד כמה היה העלם צמא-דעת.

לקרב הלך עם הגל הראשון והמפקד סיפר כי אף בשורה הראשונה למרות שלא חייב היה לצאת עם הראשונים, כי התפקיד שהוטל על פלוגתו היה תפקידו של "הגל השני". חייל חרוץ היה, שביצע את תפקידו במסירות ובנאמנות – וביום הראשון לקרבות-המלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך באום-כתף שבסיני כשהוא משמש קשר ביחידתו. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בירושלים.

על אף גילו הצעיר הטבעי עודד את חותמו באידיאולוגיה שלו על קבוצה של חברים אשר הוציאו חוברת לזכרו המכילה את עזבונו הספרותי. שבט מודיעין של תנועת "הצופים" הוציא לאור חוברת לזכר חבריה שנפלו במערכה – והוא ביניהם. בחבורת "החטיבה במלחמת ששת הימים" הונצח שמו. בחוברת "יד לנופלים" שהוציאה פלוגתו הונצח שמו. גרעין "גולן" שבתל-קציר וחבריו הוציאו לאור חוברת הנקראת על שמו. גם ב"נחל-נגב במערכה" הונצח שמו. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, מוקדשים עמודים מספר לתולדותיו ולמקצת מעזבונו. גם בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות-ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.

פינת הנצחה

ניתן לשתף אותנו בסיפורים, תמונות וקטעי מידע דרך כפתור ״שתפו אותנו בסיפור״ בתפריט העליון

חמשת בוגרי השבט שנפלו במלחמת ששת הימים, יוני 1067, מונצחים באנדרטה אשר ניצבת בקצה רחבה סלולה גדולה, מקיפה אותה חומת אבן נמוכה, בסמוך לה דגל ישראל ומאחוריה שורת ברושים. זהו סלע ירושלמי הניצב על בסיס מוגבה ועליו, לצד סמל התנועה, חקוקים שמותיהם של החמישה, בוגרי השבט שנפלו במלחמה.

המקום נגיש לכל, האנדרטה בחצר שבט הצופים "מצדה" בעמק המצלבה בירושלים, הגעה מרחוב יהושע יבין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו אותנו בסיפור
ניתן להעלות מספר תמונות אם רוצים, עד 10 תמונות בפורמט jpg או png במשקל מקסימלי של 2MB.