סרן עידו ברוך ז"ל

בנם הבכור של שרון ויניב. נולד ביום י"ג באדר א' תשס"ג (15.2.2003). אח לגיא ועומרי.

גדל בתל מונד ולמד ב"בית חינוך ע"ש יצחק רבין" ביישוב. סיים את לימודיו במגמת סייבר בהצטיינות יתרה.

היה מדריך ופעיל בתנועת "הצופים", שבט פולג.

עידו אהב את החיים, הוא היה איש של אנשים, הייתה לו יכולת ורגישות לראות את מי שעמד מולו וכך תמך, יצר מוטיבציה והשאיר חותם על כל מי שפגש בדרכו.

עידו היה ילד צנוע שניחן בעיניים טובות ובחיוך גדול. ערכי, שורשי ומשפחתי, תמיד התחשב באחרים, אהב לתרום ולהתנדב והיה תמיד הראשון להציע עזרה ולתמוך בחבריו. ילד חברותי ואהוב שתמיד מוקף בחברים. התייחס לכל הסובבים אותו בכבוד באדיבות וברגישות.

כבר מגיל צעיר חתר למצוינות ולא חשש מאתגרים. בלט בחריצותו ורצינותו, וברצון להצליח בכל אשר עשה. הצטיין בלימודים, בספורט ובנגינה בגיטרה – קלאסית וחשמלית. שיחק כדורסל בנבחרת של היישוב וייצג את בית הספר בתחרויות ספורט.

לקראת הגיוס לצה"ל התאמן בקבוצת כושר קרבי וסחף אחריו חברים רבים מהיישוב והסביבה במטרה לשרת ביחידה קרבית. עבר בהצלחה גיבוש של השייטת וזומן ליחידת הקומנדו "אגוז".

ביום 12.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת אגוז. כבר מיומו הראשון של מסלול ההכשרה באו לידי ביטוי מקצוענותו וחריצותו. הוא לא התפשר על דבר ולא זנח את ערך החברות. בכך היה מקור להשראה עבור חבריו לצוות ועבור מפקדיו. חבריו לצוות אמרו עליו "עידו זה הבחור שאתה רוצה ללכת אחריו ולא לפניו". בסיום טקס ההשבעה ולאות הערכה, המפקד הישיר של עידו העניק לו את התג האישי שלו עם הקדשה בה כתוב: "אריה לא צריך לשאוג כדי שידעו שהוא המלך".

עידו יועד לקצונה, אך הוא ביקש להישאר עם צוות הלוחמים לפני היציאה לקורס הקצינים, משום שסבר שמפקד טוב חייב להיות בעל ניסיון מבצעי. הוא קיבל אישור של מפקד היחידה לכך ומונה להיות הקמב"ץ של פלוגת הלוחמים. מילא את תפקידו בהצטיינות ובתום שמונה חודשים בתפקיד יצא לקורס קצינים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

המלחמה פרצה כשעידו במהלך קורס הקצינים, וחניכי הקורס שולבו בלחימה במקביל ללימודיהם.

באחת ההיתקלויות הקשות במהלך תקופת הלחימה בעזה, באזור ג'באליה, עלה הגדוד על מטען צד מורכב. שטח האש היה עפוף בעשן וירי מסיבי בלתי פוסק. עידו זיהה פצוע שרוע בשטח האש חמישים מטר ממנו, עידו קיבל החלטה להיכנס לתוך שטח האש ולפנות את הפצוע שנפגע, יחד עם צוער נוסף מיחידת אגוז. לאחר הפינוי עידו זיהה שמדובר בחברו הטוב בקורס הקצינים. על מעשה גבורה זה זכה להערכה רבה בקרב מפקדיו וחבריו.

בחודש מרץ 2024 סיים עידו את קורס הקצינים בהצטיינות וזכה להענקה וחשיפה של הדרגה מידי הרמטכ"ל וראש הממשלה.

עידו מונה להיות מפקד במסלול ההכשרה של לוחמי היחידה. כשקיבל את צוות הלוחמים המשפט הראשון שאמר לפקודיו "שמי עידו ואני המפק"צ החדש שלכם, אני לא מצפה שתסמכו עלי תכירו אותי קודם", פקודיו יעידו שלקח להם יומיים להבין מי זה עידו. הם סמכו עליו.

חודש לאחר קבלת הצוות עידו נכנס עם הלוחמים לחאן יונס.

ב-6 באפריל השתתף הצוות במשימת פטרול במרחב האבטחה של הציר הלוגיסטי בצפון חאן יונס, במסגרתה עברו בין המבנים כדי לטהר אותם ממחבלים. במהלך הפעילות נתקל הצוות במארב של חוליית מחבלים שיצאה מתוך פיר מנהרה, ועידו ושלושה מפקודיו נפגעו.

עידו תפקד באירוע בצורה מעוררת השראה ומקצועית, נלחם כאריה במחבלים כשהוא סופג כדורים בגופו.

בתגובתו המהירה ותפקודו המקצועי בהתקלות, עידו הציל רבים מחייליו וחיילים ומפקדים אחרים מהחטיבה שהיו אמורים לצאת על הציר לפנות בוקר מעזה.

סגן עידו ברוך נפל בקרב ביום כ"ז באדר ב' תשפ"ד (6.4.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

מפקד בית הספר לקומנדו כתב: "עידו שאף להיות הטוב ביותר בכל משימה, קטנה כגדולה. תמיד הציב רף גבוה ובלתי מתפשר. בד בבד היה עידו מפקד מסור לחייליו. הוא דאג להם במסירות אין קץ וניסה להפיק מכל אחד מהם את מיטבו באופן אישי וביחס למסגרת הצבאית. היה בו איזון מושלם בין נחישות ושאפתנות לבין נגישות ורוך. בין רצינות לבין הומור. כמה נדיר השילוב הזה במפקד.

מתוך תחושת שליחות, מצוינות ואחריות הוביל עידו את הצוות. הוא ראה בכל אחד מפקודיו עולם ומלואו ולא ויתר עד שהרגיש כי כולם מוכנים לקרב.

עידו נהרג בלחימה בעזה עם שלושה מלוחמיו בעודו מוביל את הכוח בנחישות ומקצועיות. גבורתו ניכרה ביתר שאת כשהוסיף להילחם גם אחרי שנפגע.

עידו יוסיף להיות בעבורנו סמל לגבורה ולמצוינות, לחברות אמת ולראיית הזולת".

ספד לעידו אביו: "עידודי אהוב שלנו, אתמול בשבע הדבר הנורא מכול קרה. דפיקה בדלת, שלושה קצינים וזעקה של אימא. אלוהים זה לא קורה לנו. העולם חרב עלינו. ילד מוכשר ויפה שלנו, מלך, מלטזאורוס שלי, דודו שלנו, הילד הכי ערכי ומוכשר שקיים, כמה גאווה ונחת אתה לנו. ילד צנוע, תותח כפי שכינו אותך כולם, כל כך גאים בך. הרבה השווצתי וסיפרתי עליך בכל הזדמנות, כמה גאווה ונחת עידודי יפה שלנו. תמיד בראש, תמיד מצטיין, מנהיג בשקט שכולם כל כך העריצו …

אנחנו כל כך אוהבים אותך עידודי, אוהבים עד הכוכבים סוף היקום כפי שנהגתי לומר לך בילדות… אני לא מצליח לעכל, הלב נשבר לרסיסים בן אהוב שלנו, אח אהוב לגיא ועומרי. כל כך כואב ושורף לי בלב, בגוף, עצוב לי בן שלי, עצוב לי שתישאר צעיר לנצח …

עידודי, אני מבטיח להיות חזק ולשמור על אימא, גיא ועומרי. להיות תמיד עבור החברים שלך. אני מבטיח שתהיה בלב שלי, של אימא, גיא ועומרי בכל שנייה. אני מבטיח, כשניפגש למעלה אני אחבק אותך הכי חזק בעולם, עד הכוכבים סוף היקום. סבא דני וסבא מנשה בבקשה תשמרו לנו על עידודי בינתיים. עידודי בן שלי סליחה שלא הצלחתי לשמור עליך. סליחה בן אהוב ויקר שתישאר צעיר לנצח. אוהב אותך הכי בעולם אבא".

כתבה אימו במלאת שלושים לנפילתו: "מאז שעזבת הרבה השתנה פה … שבת שעה שבע בערב לעולם תזכיר לי את הדפיקה בדלת שפילחה לי את הלב וחושך על פני תהום… הרבה כאב וגעגוע השארת אחריך ילד שלי, כאילו שהיד שלך נגעה וצרבה בכל לב של מי שפגש אותך. הזמן כאילו עצר מלכת מהשישי באפריל ומצד שני כבר עבר חודש שלם של מחול שדים מסחרר שבו אנחנו עטופים בחום ואהבה מסביבנו, והחוסר שלך והגעגוע אליך הולך ומתעצם מיום ליום, מדקה לדקה. אני חושבת עליך עידודי בכל רגע נתון, אתה מופיע בכל דבר קטן, בכל מחשבה, בכל תחושה…

חיית חיים קצרים אבל מלאי שמחה, אהבה, תוכן ומשמעות, אף פעם לא אהבת סתם להתבטל, תמיד בעשייה, להתנסות בעוד אתגר, לקחת עוד אחריות על עצמך. אמרת לי שאתה נלחם כי זה חשוב, האמנת שחיי אחרים לא שווים יותר משלך, תמיד ראית את טובת האחר בכבוד, באצילות, בחוכמה הייחודית שלך. לחמת כדי להגן עלינו אמרת, כדי שתוכלו לשבת פה ולהמשיך בשגרת החיים שלכם, ואני עניתי לך עידודי שאני לא רוצה שתגן עליי, אני אימא שלך ואני רוצה להגן עליך. אני גאה בך אהוב שלי, על האישיות המופלאה שלך שכבשה את כל מי שנקרה בדרכך. הגעגוע צורב וחזק. אלמד את הדרך לחיות ולהתחזק לצד הכאב. אתה חי עידודי שלי, אתה חי בלב שלי ולתמיד. אימא".

כתבה סבתו שרה: "עוד לא תמו כל פלאייך… עידודי שלי, איזה 'באסה', למה? למה?? לא רוצה!! יודעת שהיית עונה לי 'אם כבר אז כך'. כן גיבור שלי, כזה אתה, שוחר שלום וצדק שאומר 'אם לא אני אז מי?' עידודי השארת גם את סבתא עם חלל כואב וצורב, עם שברים רבים ללא אפשרות לאחות אותם… עידודי שלי אני מאמינה שעכשיו אתה נמצא במקום של כבוד והערכה, מקום בו נמצאים כל גיבורי ישראל. משם מלמעלה שמור על כולנו, דאג לבריאותנו, לשלומנו ואחדותנו. אוהבת המון, סבתא שרה".

הרמטכ"ל הרצי הלוי, שראה את התמונה של חשיפת הדרגות לאחר נפילתו, שלח תמונה עם הקדשה למשפחה וכתב: "תמונתו של עידו זכרו לברכה הגיע אלי, אני זוכר היטב את הענקת הדרגה הזו, את לחיצת היד ואת המבטים הישירים שהחלפנו.

לא הכרתי את עידו אך עצם סיומו את קורס הקצינים כחניך מצטיין מעידה רבות אודותיו וגם אודות החינוך שקיבל מכם בבית, בטוח אני כי היה אדם ומפקד מיוחד".

משפחתו וחבריו של עידו פועלים להנצחת זכרו בדרכים רבות, על מנת לספר ולהנחיל את מורשתו ודרכו.

גיא אברהם ועידו דרומי, חבריו של עידו, כתבו שיר לזכרו. השיר, "מחוץ לחלום", בביצועה של הזמרת נעם פיינמן ניתן להאזנה באתר "יוטיוב" וספוטיפיי.

בחודש ספטמבר 2024 נערך במרכז הקהילתי בתל מונד אירוע לזכרו "חברים שרים לעידו" בהשתתפות אמנים מובילים .

חבריו לצוות של עידו החליטו לעשות לזכרו קעקוע של רובוט עם לב ענק. בחירה זו לטענתם מסמלת את דמותו של עידו, מקצוען שתמיד ראה כמה צעדים קדימה, משימתי ומכוון מטרה ולצד זאת בעל לב ענק וחבר אמת.

להנצחתו, ייסדו הוריו באמצעות עמותת "הסיירת הצפונית" קרן לטיפוח מנהיגי העתיד בחברה הישראלית, דרך הנחלת ערכי מנהיגות, מצוינות ונתינה, העצמת צעירים וחיילים בהשראתו ודרכו של עידו.

מזקקת הוויסקי "M&H" הוציאה מהדורה מיוחדת של בקבוקים הנושאת את תמונתו של עידו ואת המשפט שנהג לומר: "תרים ת'ראש תחייך תמיד".

ביישוב תל מונד הוקמה פינת הנצחה עם גלעד לזכרו של עידו בפארק ציבורי, הכולל מתקני נינג'ה ומתחמי כושר לספורט.

לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "ido_memories".