יוחנן (יוחיק), בן נעמי ומאיר, נולד ביום ה' בחשון תשי"ב (4.11.1951) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במעגן מיכאל. יוחנן היה נער פעלתן, נמרץ ויוצר, ונמנה עם חניכי חטיבת בני הקיבוץ המאוחד. הוא היה נלהב לשיט במפרשיות והדריך בקן צופי-ים בחיפה. הרבה תחביבים היו לו ליוחנן – הוא צייר, בנה מכשירים וכלים ממתכת והתקין דגמי טיסנים ממונעים ודגמי אניות. תחום זה העסיקו עוד בימי לימודיו ונושא עבודת-הגמר שלו היה "מנועי טילים". על עבודה זו זכה בפרס ראשון מטעם האגף לחינוך חקלאי של משרד החינוך והתרבות. תמיד חיפש לו דרכי עשייה מקוריות. הוא ביכר ללמוד מתוך ניסיונו שלו "ולא לצעוד בתלם שחרש מישהו לפניו". מורתו מספרת עליו: "הייתה טבועה בו שאיפה להשיג הכל בכוחות עצמו. לא הליכה בדרך הקלה, אלא התמודדות עם הקשה והמעניין. כל גרוטאה הייתה לו גירוי ואובייקט לכושר-יצירה, שקשה למצוא דוגמתו. מזיגה מופלאה ונדירה של חוש ליופי ולדמיון, של הבנה וכושר טכני, של יכולת ביצוע וזריזות ידיים. קשיים וכשלונות מעולם לא ריפו את ידיו". יוחנן אהב מוסיקה – אהב להאזין ואף לנגן, וכלי הנגינה שלו היה החצוצרה. הוא הרבה לקרוא ובעיקר התעניין בתחום הכלכלה. יוחנן היה חברותי מאוד וקל להתיידד, טוב-לב, עליז ושמח בחלקו. הוא ניחן בחוש-הומור מצוין ואהב מהתלה שאין בה כדי להזיק. בוטח בכוחו היה אך רחק מן ההתנשאות וההתפארות. הוא היה בן מסור להוריו, נאמן ומתחשב. אחיו יונתן, נפל במלחמת ששת הימים.
יוחנן גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שנפצע בקורס צניחה, השתלם בקורס מקצועות טנק "סנטוריון", שהוענק לו בו ציון גבוה ביותר (99), בקורס למפקדי טנקים "סנטוריון", שהיה בו חניך מצטיין, בקורס אג"מי לקצינים, שגם בו הוענק לו ציון גבוה (95) ובקורס לקציני שריון. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא קצין בעל כושר ופוטנציאל, בעל רצון ללמוד, מסור, אחראי ויסודי". ופקודו סיפר עליו: "יוחנן טיפל בכלים כבדמויות אנוש ולא כבמפלצות פלדה. עם כל יחסו הסובלני והאבהי אלינו, הוא תבע מאתנו רבות ולא ויתר לנו אפילו על קוצו של יו"ד. אך הוא חרד יותר מכל, שלא לגרום עוול או לפגוע ברגשות הזולת. ההרכב הזה של אישיותו, כמפקד וכמחנך, השפיע עלינו רבות, גם בנדירותו וגם בעוצמתו". לאחר שנסתיימה תקופת שירות החובה שלו, שירת זמן קצר בצבא הקבע. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית הצפון. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפל יוחנן בקרב בסינדיאנה שברמת הגולן. טיל פגע פגיעה ישירה בטנק שלו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במעגן מיכאל. השאיר אחריו אב, אם וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלו לדרגת סגן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוחנן הוכיח את יכולתו האישית והמקצועית בעומדו בגבורה נוכח פני האויב".
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זכרונות, מכתבים, דברי-שיר ותצלומים; צופי-ים בחיפה השיקו לזכרו סירת מפרשים; לאחר המלחמה הוציא לאור קיבוצו, מעגן מיכאל, עלון ובו דברים על דמותו.