בן שושנה ושלום, נולד ביום כ"ח באדר ב' תרפ"ט (9.4.1929) בחיפה. למד בבית-הספר הריאלי בהדר-הכרמל. מילדותו הירבה לטייל בארץ והיה חבר ומדריך בתנועת "הצופים" ובטיוליו עם חניכיו בין רכסי הכרמל עורר אותם לאהוב ולדעת את הטבע. עם סיום לימודיו יצא להכשרה מגויסת (פלמ"ח) של הצופים שנשלחה לקיבוץ דפנה. גם בהיותו בהכשרה הוסיף לשמור על קשר עם חניכיו ובמכתביו סיפר להם על חיי ההכשרה בקיבוץ ועל הנוער העולה, ועורר את בעיות תנועת-הנוער בעיר.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "יפתח", והשתתף בקרבות בגליל העליון. באחד ממכתביו להורים כתב: "… אנו כבר יומיים בעבודה… וכשחופרים בור לנטיעת עץ, בזמן שמצד 'דן' נשמעות יריות, יש הרגשה טובה…" ההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, נערכה בליל 20- 19 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו לעברם רימונים שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). רק לאחר חודש הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנבי-יושע.
אחרי מותו שינו הוריו את שם משפחתם ל"יובל".