בן אהרן והינדה. נולד בשנת תש"ט (1949) בירושלים ולמד בבית-הספר היסודי "מעלה" ושם המשיך את לימודיו התיכוניים. הוא היה חבר בתנועת הצופים ובגדנ"ע.
יהושע גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון. ביום ה' בטבת תש"ל (14.12.1969), נפל במארב אויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
מפקד-הגדוד כתב במכתב תנחומים להורים השכולים: "אני תקווה כי במכתבי זה אוכל ולו במעט להקל על יגונכם הכבד בכך שאספר לכם עד כמה היה 'שוקי' – כך נקרא בנכם בפי חבריו – אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו בעבודתו המסורה, במרצו הבלתי נדלה, במזגו הטוב ובידיעותיו המקצועיות הטכניות. תפקידו האחרון של "שוקי" בגדוד היה סמל קשר פלוגתי, תפקיד קשה ומסובך, אשר אותו מילא במסירות ובמרץ האופייניים לו כל כך, במיוחד בתקופת ההכנות והאימונים לקראת הירידה לקו ובפריסה הרחבה שלנו בקו התעלה עצמו. דמותו כלוחם וכחבר תישאר חקוקה בזכרונם ובלבם של חבריו ומפקדיו בכל אשר תלך היחידה". ב"שלושים" לנפלו נערכה אזכרה ובה אמר מנהל בית-הספר התיכון בין יתר דבריו: "אם עדיין לא נתקיימו ישיבות-חירום של ממשלות, גם לעתיד לבוא לא יתקיימו כדי להציל פליטי חרב של מדינת ישראל, אין זאת אלא זכותם של חיילי ישראל, שהתמסרו עד תום לתפקידם הצבאי ושנפלו בחרב – ובתוכם תלמידנו החביב יהושע – – – הכרנו את יהושע כבחור שקט וישר-דרך. איני מאמין שאי-פעם עשה רע לאדם. לא היה בכלל מסוגל לכך. אך טוב רדף כל ימי חייו הקצרים – – – הנוער שלנו ספג בבית-הספר אהבת תורה ואהבת ישראל ואהבת ארץ-ישראל. יהושע עשה כאילו כל גורלו של עם ישראל היה מוטל על שכמו. ידיו לא נתרופפו אף לרגע. הוא מילא את התפקיד ללא שום יומרות. בלי אומר ודברים ובמסירות שלא ידעה לאות – – – במותו זיכה יהושע אותנו ואת כל עם ישראל בחיים – – – ".
לזכרו תרמה המשפחה פרוכת יפה לארון הקודש ו"מעיל" לספר-תורה, לבית-הכנסת שבבית-הספר התיכון "מעלה".