דודי(דוד) זהר ז"ל

נפל ביום ט"ז באב תשע"ז
07/08/2017

מידע כללי

מין
זכר
בן
43בנופלו
דרגה
יחידה
הנהגה

בן עליזה וזאק יעקב (ג'קי). נולד בז' באייר תשל"ד (29.4.1974) בירושלים. הילד השני במשפחתו, אח צעיר לעדי ואח בוגר לשאול.

דודי (דוד) גדל והתחנך בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי ברוממה ובחטיבה עבר לבית הספר הריאלי העברי, בו סיים את לימודיו התיכוניים. כבר בבית הספר היסודי בלט והצטיין בלימודיו. גם כשבגר בלט בזכות כישוריו הרבים וביכולת הנהגה טבעית. בסיום התיכון, בספר המחזור, תואר כ"צנוע והוגן".

בשנות בית הספר הכיר את גלית, שהייתה בת כיתתו. השניים התאהבו והיו לזוג. אהבת הנעורים גדלה והתפתחה והפכה לזוגיות בוגרת.

בשנות הנעורים היה דודי פעיל בתנועת הנוער "צופי ים". מוסא, חבר לשבט צופי ים, סיפר: "עד כיתה ח' היינו בקבוצות נפרדות ומכיתה ט' ועד י"ב היינו ביחד. היינו חבורה שהפליגה ביחד לא רק בצופי ים. הוא היה אחד מהמדריכים היותר טובים שהיו בשבט. לאחר מכן הוא הפך לרכז הדרכה בהתנדבות".

לקראת שירותו הצבאי, למרות אהבתו לים, החליט דודי כי הוא רוצה להתגייס לחיל האוויר ולהיות טייס. הוא התגייס בשנת 1992 לחיל האוויר, סיים בהצלחה את קורס הטיס ושובץ כטייס מסוק הקרב אפאצ'י, בטייסת 190.

בתום תקופת שירות הקבע כטייס, למד דודי לימודי הנדסה בטכניון בחיפה. במהלך לימודיו נשא את גלית לאישה. הם הקימו את ביתם בחיפה, ולאורך השנים נולדו להם ארבעה ילדים: בשנת 2003 נולדו התאומים, הבת דניאלה והבן שחר, בשנת 2006 נולדה מאיה וב-2011 נולד תומר. תומר נקרא על שם רב-סרן תומר גוטרמן, חברו של דודי מהטייסת שנפל בתאונת טיסה ב-2003.

חבריו ומכריו מספרים: "דודי היה איש שההגדרות 'מלח הארץ' ו'איש משכמו ומעלה' צרות מלהכיל את מי שהוא היה באמת כל חייו… זה אדם עם לב ענק, תורם, אכפתי, אדם מבריק, מנהיג… היה אבא ובעל מדהים, נוכח ואכפתי".

בשנת 2004 החל לעבוד בחברת "אלביט מערכות". הוא עבד במקום שלוש-עשרה שנים, התקדם לתפקיד ניהולי, עבד כסמנכ"ל מכירות ושיווק בחטיבת כלי הטיס והיה דמות מוערכת מאוד בחברה. בצלאל מכליס, נשיא אלביט, תיאר: "דודי היה מנהיג טבעי, חברותי, אהוב על כולם, שעל פניו חיוך תמידי… בכל פעם שבה התקשר אליו אחד מילדיו היה שם הכול בצד ומתפנה לשוחח איתו. הוא היה בראש ובראשונה בעל ואבא מסור ואוהב". הוסיפו חבריו לעבודה: "דודי היה בן אדם יותר מכל דבר אחר – גם מנהל וגם איש שיודע להפשיל שרוולים כשצריך… הוא היה חבר, תמיד דיבר בגובה העיניים".

יום לפני נפילתו, הצטלם דודי במסגרת העבודה לסרטון במסגרת תוכנית של החברה לטיפוח מנהיגות. על מנהיגות בקרב אנשים אמר: "כישורים זו נקודת פתיחה טובה, אין אף אחד שנולד להיות ב'טופ'. מי שהגיע להיות ב'טופ' נולד מוכשר, אבל עבד מאוד קשה. כישורים הם איזשהו נפח מינימלי שצריך להיות לך. מפה זה באמת הכול תלוי בעבודה, בהדרכה, בליווי, באמונה… מי שרוצה להנהיג צריך לעצור, להסתכל בעיניים לאנשים ולהבין האם עם האנשים האלה הוא מוכן ללכת קדימה במקומות המתאימים להם, לשנות מה שצריך, למרות שקשה לשנות. מנהיג צריך להיות אמיץ ועם מספיק תעוזה, ואחריותו כמנהיג היא להיות מאמן".

דודי היה איש משפחה מסור. כך למשל הפתיע את סבתו פרניה, ניצולת שואה, ביום הולדתה השמונים וחמישה במחווה מרגשת: במהלך חגיגת אירוע יום ההולדת חגו שני מסוקים מעל מקום האירוע, כשבמסוק השמאלי ישב הוא, נכדה. "אם הצילום הזה הפך אותה לשמחה וגאה", אמר בן המשפחה, "אני מתחבר לכך. אם הצלחתי לגרום לה גאווה, אני מאוד גאה על זה".

בין עיסוקיו הרבים הקפיד דודי על התנדבות למען בית הספר הריאלי, בו הוא למד וכך גם ילדיו. במהלך השנים היה מעורב בחיי המוסד, ואף כיהן כיושב ראש ועד ההורים באחד מסניפי בית הספר. חבר ילדות שלו סיפר: "הוא היה 'בן ריאלי' בכל רמ"ח אבריו… היה לו חשוב בית הספר וכל המשתמע ממנו, היה לו חשוב שהילדים שלו יתחנכו במקום הזה שהוא תמיד ראה בו הרבה מעבר לבית ספר רגיל". ד"ר יוסי בן דב, מנהל בית הספר, תיאר: "חמישה דורות של בני המשפחה למדו כאן. דודי ומשפחתו ייצגו בחייהם את סיסמת בית הספר, 'והצנע לכת'… חינוך הילדים היה בראש מעייניו, העזרה שלו הייתה מעל ומעבר… אף שהוא עבד קשה באלביט, נסע הרבה לחו"ל במסגרת תפקידו והמשיך לשרת כטייס במילואים, חינוך הילדים עמד מעל לכל דבר אחר. לכן, הוא גם התנדב והיה יושב ראש ועד ההורים של אחד הסניפים שלנו, סניף יסוד אחוזה. העזרה שלו הייתה מעל ומעבר למה שאפשר לצפות מאבא, ובייחוד אב כל כך עסוק כמו דודי".

דודי שירת בנאמנות כטייס במילואים, ועל אף כל עיסוקיו המשיך בכך גם שנים אחרי שכבר לא היה חייב, בהתאם לגילו. ב-7.8.2017, במסגרת שירות מילואים הוא טס בטיסת אימונים שגרתית במסוק אפאצ'י מסוג "פתן" של טייסת 190. בדרכו חזרה לבסיס חיל האוויר "רמון" שבמצפה רמון, בשעה 20:59, אירעה תאונת טיסה, זמן קצר לאחר שהוא דיווח למגדל הפיקוח והבקרה על תקלה טכנית. בהגיעו לגובה מגדל הפיקוח של הבסיס התרסק המסוק בין שני מסלולי הנחיתה. דודי נהרג, הנווט שהיה איתו במסוק נפצע.

רב-סרן דודי (דוד) זהר נפל בהתרסקות מסוק במהלך טיסת אימונים ביום שני בערב, אור לט"ז באב תשע"ז (7.8.2017). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן-אלוף.

דודי היה חתום על כרטיס אדי, ומשפחתו אישרה לתרום את איבריו. סיפרה גלית: "המשפחה כיבדה את בקשתו לתרומת איברים כדי להציל חיי אנשים אחרים ולשפר את אורח חייהם… זוהי צוואתו של דודי ואנחנו קיימנו אותה".

ספדה הרעיה גלית: "היית אחד שטרף את החיים, שהאמין שהכול אפשרי ושאפשר להשיג את הכול אם רק רוצים. ארבעה ילדים גידלנו ביחד, והם היו גאוותך הגדולה. כל אחד מהם הצליח בדרך שבחר לו ואת כל אחד מהם דחפת קדימה בדרכך המיוחדת. לכל אחד מצאת זמן. לפעמים כעסתי כשלקחת על עצמך עוד ועוד על חשבון הבית והמשפחה, אבל שנינו ידענו שבזכות אותם הדברים אהבתי אותך כל כך והם שעשו אותך לאיש המיוחד שהיית. בשבילי, היית הכי טוב בעולם".

ספד שאול, אחיו: "דודי היה גדול מהחיים, לא תמצאו אדם טוב ממנו. הטוב שבאדם. גידל משפחה נהדרת עם ארבעה ילדים מופלאים…. דודי היה טייס במילואים, הוא נתן את הלב ועשה את זה על הצד הטוב ביותר. חבל לי שלא תזכו להכיר אותו. הוא היה אבא נפלא, אח נפלא ובן נהדר. האדם הנפלא ביותר שיצא לי להכיר. דודי היה מודע לחשש שיש תמיד. הנושא לא היה זר לו, הוא איבד חברים במהלך הדרך, אבל אהב את האנשים בטייסת, אהב את המקצוע ולכן המשיך בשירות המילואים".

ירון, חבר, כתב: "אני הייתי הנהג הקבוע שלו, לוקח אותו לשדה התעופה ומחזיר אותו. הוא היה בשבילי שם ברגעים של התרסקות והתעלמות. הוא היה כתף לסמוך עליה. הוא ליווה אותי כל החיים והעצים אותי. הלך לנו בן אדם מיוחד, איש שתורם. תמיד כשקראו לו הוא בא ועזר, אם זה במילואים, אם זה בעבודה. כל עם ישראל חייב לו, כולנו חייבים לו".

מועדון הכדורסל "מכבי חיפה", שדודי היה מנוי ואוהד שלו שנים רבות, ערך טקס לזכרו כחודשיים אחרי נפילתו, לפני משחק מול קבוצה מראשון לציון. גלית והילדים הוזמנו במהלך הטקס לקבל חולצות מטעם המועדון ועידן לוי, אוהד וחבר, נשא דברים לזכרו: "דודי היה חיפאי ברמ"ח איבריו והיה אוהד מכבי חיפה בכל ענף. במיוחד אהד את קבוצת הכדורסל, אהדה שהנחיל גם לילדיו ובכלל זה לבנו שחר המשחק במחלקת הנערים של המועדון. דודי היה איש מיוחד והשאיר רושם בכל אדם שפגש ולא משנה באיזו סיטואציה. הוא הצליח לדחוס לתוך עשרים וארבע שעות היממה פעילות של שבוע שלם… תמיד היה במרכזו של כל מעגל. השאיפה למצוינות הייתה עבורו דרך חיים".

בבית הספר הריאלי בחיפה הוקמה קבוצת עילית טכנולוגית הנקראת "קבוצת גלקסיה 5987 על שם דודי זהר". הקבוצה הוקמה בתמיכתה של חברת אלביט, בראשות המנכ"ל בצלאל מכליס והסמנכ"ל יורם שמואלי. בטקס ההכרזה על הקבוצה נאמר: "לאחר התאונה הקשה חשבנו יחד עם משפחתו של דודי על הדרך הנכונה להנצחה… אני מאמין שמצאנו את הדרך הראויה ביותר להנציח את זכרו ומורשתו: דרך עשייה חינוכית המשלבת עבודה עם נוער, מעורבות חברתית, חדשנות, ושאיפה מתמדת ללמידה ולמצוינות״.

פינת הנצחה

ניתן לשתף אותנו בסיפורים, תמונות וקטעי מידע דרך כפתור ״שתפו אותנו בסיפור״ בתפריט העליון

אנדטת הנופלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו אותנו בסיפור
ניתן להעלות מספר תמונות אם רוצים, עד 10 תמונות בפורמט jpg או png במשקל מקסימלי של 2MB.