גיורא פנקס ז"ל

בן דויד וגניה. נולד ביום ג' באלול תש"ו (30.8.1946) בחיפה. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר הריאלי שבחיפה. היה חבר ב"צופים" והשתייך ל"הפועל" של הר-הכרמל – לפני שירותו בצבא; השתייך לסקציה של כדורסל. היה קרוב למוסיקה, אהב ספרות וחיבב תיאטרון. בין תכונותיו אפשר למנות את הרגש המפותח שבו לצדק, לאמת עד כדי קיצוניות, ולצניעות. ביולי 1965 גויס לצה"ל והיה בין הראשונים להתנדב לצניחה והשתייך לסיירת הצנחנים. צניעותו היתה מוכרת בכך שבהגיעו לדרגה איזו שהיא לא היה עונד אותה. גיורא היה אחד מחברי צוות המדריכים "דגן" שפעל בירוחם בשנה האחרונה. הוא הגיע לירוחם בספטמבר 1967 ונטל על עצמו אירגון מועדון לנוער בשם "מרכז הנוער". עד מהרה קנה את לב חניכיו ואת לבם של רבים מתושבי ירוחם שהכירוהו. למן היום שהגיע למקום נעשה לאחד מהנוער שהדריך. הוא שיתף פעולה עם כולם ומתוך חיוך סלחני התייחס לחניכים כאב רחמן. הוא עזר להם בשיעוריהם, שיחק עמהם וכן יצא עמם לפעולת א"ש לילה – ולבסוף אמר שהוא חוזר לצנחנים. הוא השאיר את המועדון מתוך הבטחה לכתוב לחניכים ואף לבוא לבקר תכופות. הוא אמנם בא ביום אחד גשום חורפי במדי צנחנים, ספר על מעשיו בצבא ואחרי שיחה עם חניכיו שערכה כשעתיים נפרד מהם וכשהגיעה בשורת נפלו לא יכלו להתאפק ופרצו בבכי. גיורא אהב את פלוגתו והצטרף לפלוגת מוטה גור, הוא היה בין ראשוני כובשי ירושלים העתיקה והראה את מסירותו ואת רוח הלחימה שבו בשעת הקרבות לשחרור הר-הבית והכותל המערבי. אבל הוא לא זכה להשלים את משימתו, כי ביום ד' באדר תשכ"ח (4.3.1968) נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מפקד-הסיירת כתב מכתב-תנחומיו להוריו כי "גיורא הגיע לסיירת בהתנדבות ותוך מאבק עקשני עם מפקדיו על מקומו בחטיבה כמתנדב וכלוחם. ממאבק זה יצא וידו על העליונה, כי השיג את מטרתו. למרות שראה וידע את הסכנות הכרוכות בעבודה זו לא נרתע וכך היה ממלא את תפקידו ללא דופי, בהקרבה ובאומץ-לב".