גיא אלגרנטי ז"ל

נפל ביום ג' באב תשע"ד
30/07/2014

מידע כללי

מין
זכר
בן
21בנופלו

 בנם הבכור של דנית ואיל. נולד בתל אביב ביום כ"ג באלול תשנ"ג (9.9.1993). אח של יעל, מאיה, נועה והתאומות ניצן והילה.

אהבתו של גיא למשפחתו לא ידעה גבול; הוריו ואחיותיו עמדו בראש סדר העדיפויות שלו, וגיא ידע לשמחם ברעיונותיו היפים, למשל בפיקניק על שפת הים. הוא הקדיש זמן רב לחמש אחיותיו, התעניין בחייהן ונהנה לבלות בחברתן.

גיא למד והתחנך בבית הספר היסודי רמת אביב גימל בתל אביב, והיה תלמיד מצטיין ואהוב גם בהמשך לימודיו, בתיכון "אליאנס" בעירו. "אַלֶגְרֶה" היה כינויו בקרב חבריו.

מנהלת "אליאנס", ורדה כגן, סיפרה: "אחד מהתלמידים האנושיים והערכיים, שמוכן תמיד לעזור ולתרום. כולך נתינה ומסירות, בחור אינטליגנטי ובעל ידע רחב, צנוע ורגיש. אהבת את חבריך והם אהבו אותך, בעיקר בשל טוב ליבך. היית חבר של אמת … הוא חשב על אחרים הרבה יותר משחשב על עצמו."

מייקי היה חברו מן היום הראשון בכיתה ז': "היית איתי מאז בכול, בחבורה תמיד היו צוחקים עליי שהייתי נורמלי עד שהכרתי אותך. הם לא ידעו שכל יום הבנתי כמה אני יכול ללמוד ממך. אדם עם ערכיות בלתי נתפסת, כזה שבאמת יהיה פה תמיד בשבילך, ושלא סתם יגיד. שיעזור לך עוד לפני שביקשת עזרה ואף פעם לא יצפה לתמורה. כי פשוט עשית הכול מהלב. היית חבר כל כך טוב שלפעמים לא ידעתי אם אני אוכל להחזיר לך על זה. הבנת אותי יותר ממה שרוב האנשים הבינו. ידעת בדיוק מתי אני צריך את הזמן שלי, ומתי אני דווקא צריך שנצא ביחד לסיבוב. … אין כמעט משהו שיותר מתאר אותך מהצחוק המתגלגל שהיה לך. היית סוחף את כולם איתך. יכולנו לשבת … כולם עייפים, ופתאום היית צוחק, אפילו מהדבר הכי מטומטם שיש, ופתאום כולם צוחקים, נקרעים מצחוק. הערצתי אותך שתמיד האמנת בדרך שלך, שאף פעם לא נסחפת אחרי הזרם, שלא היה לך אכפת ממה שאנשים חושבים … היה לך את האיזון המושלם בין ביטחון עצמי לבין צניעות. הסתכלת על כולם בגובה העיניים. כמעט שני מטרים של לב זהב ואוהב אדם."

גיא היה חבר מסור. הוא ניחן ביכולת לקרב לבבות, לראות בייחודו של כל אחד, לעודד את חבריו, להובילם להרפתקאות ולרוממם בעיתות משבר. גיא אהב מאוד לעזור למי שנזקק – דאג לחלש, תמיד שם לב לילד העצוב או לנער הבודד. כשהצטרף לכיתתו ילד חדש ושתקן, הקדיש לו גיא מזמנו והיה לו לחבר אמת.

אחותו נועה תיארה מקרה שבו עצר את רכבו כדי לעזור לאישה מעולפת; הוא לא עזב אותה עד שהצליח להודיע לבנה וחיכה לבואו. "היית נדיב ומלא חמלה," אמרה נועה. "בכל מקום נגעת באנשים בדרכך הייחודית. אי אפשר היה שלא להתאהב בך ובטוב לבך האין־סופי שקרן החוצה."

כמי שחתר למצוינות, נחוש ודבק במטרה, גדוש ברצון מתמיד לשפר את יכולותיו –עסק גיא מילדותו בשפע פעילויות ספורט; שיחק כדורסל, רץ, רכב על אופניים, על רולר־בליידס ועל סקייטבורד, ירה בחץ וקשת ובאקדח אוויר והתאמן בקרטה. בקרב מגע התחיל להתאמן בכיתה י"ב. "הסװיץ'", היה הכינוי שהעניק לו המדריך, בשל המעברים המהירים שלו בין רצינות לרוח שטות. גיא היה הבדרן שבחבורה, אהב לעשות שמח, אך ברגע אחד מהיר הפך ללוחם קשוח, אמיץ וממוקד מטרה.

מאז גן הילדים ביקש מהוריו לגדל כלב. כשהדבר התאפשר, בחר לאמץ דווקא כלבת לברדור גדולה ממנו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ובוני מצאה את מקומה בחדרו. גיא טיפל בה כל השנים במסירות רבה.

ב-24 בנובמבר 2011 התגייס לצה"ל, לאחר שנלחם להעלות פרופיל כדי לשרת כלוחם. גיא שירת בחטיבת "הצנחנים", התנדב ליחידה המובחרת "מגלן" כנגביסט חוד וחבלן. הוא תמיד רץ בראש, פרץ קדימה באומץ ומילא את הפקודות כלשונן. התווכח עם מפקדיו רק במקרים שבהם ביקש לשפר, כדי להגיע לביצוע המושלם.

אמנם לפני הצבא התאמן גיא בריצה, אך ב"מגלן" גילה שב"גוב האריות" כולם חזקים, בעלי יכולות גופניות גבוהות וחדורי מוטיבציה, והוא בין הרצים הבינוניים. גם בטיפוס בחבל התקשה. אבל הוא לא ויתר, אלא על ההמבורגרים; הוא החל לאכול אוכל בריא, המשיך להתאמן ובזכות התמדה וכוח רצון שיפר את יכולותיו. בשובו הביתה יצא לריצה ארוכה על שפת הים וגמא מרחקים רכוב על אופניו ברחובות תל אביב. בבוחן מסכם הוכיח גיא שאפשר להתקדם במהלך המסלול ולהגיע לתוצאות מרשימות בסופו. בהתחלה, גם בניווטים הִרבה להתברבר, אבל השקיע רבות בלימוד, התגבר על הקשיים והשתפר. בניווט ה"בדד" הגיע לנקודת הסיום בין הראשונים והמפקדים שאלו בפליאה: "אלגרה, מה אתה עושה פה?"

במסגרת אימוני השגרה ביחידה, התאמן גיא בקרב מגע וכישרונו בלט. באליפות צה"ל בקרב מגע שנערכה במאי 2013, הוא זכה במקום הראשון ותרם לזכייתה של יחידת "מגלן" במקום הראשון ליחידות צה"ל. ההישג המדהים שימח אותו מאוד.

כשהגיע הביתה לחופשות, זרק את התיק הכבד בחדרו ורצה לבלוע את העולם בזמן הקצר שעמד לרשותו. הוא תכנן מראש מה יעשה, כך מצא זמן לבלות עם אחיותיו, עם הגדולות בילה בבית קפה ואת הצעירות לקח לגינה או לבריכה; וכמובן נפגש עם חבריו ועם החברה.

המשפחה הייתה חשובה לגיא מאוד והאירועים המשפחתיים היו בעבורו בחשיבות עליונה, לכן התעקש לצאת מהבסיס לחגיגת יום ההולדת של נועה אחותו והיה מאושר שהצליח להגיע, לעזור ולשמח אותה. לא פעם יעץ לאחיותיו "אתן יכולות להשיג הכול אם רק תרצו ותתאמצו," ותמך בהן הלכה למעשה באהבה ובנתינה. באחד הימים החליטה יעלי לא לצאת לטיול בבית הספר, ורק בבוקר הטיול השתכנעה לצאת. בתוך עשר דקות ארגן לה גיא את התיק ודהר אחרי האוטובוס הנוסע עד שהשיג אותו ווידא שיעלי עולה עליו.

באחד מסופי השבוע חזר הביתה ויצא לרוץ, בסיום הריצה ביצע תרגילי מתיחות. בסמוך אליו השתעשע ילד קטן והביט בדגים השוחים בבריכת נוי. כשטבל את ידו במים, החליק לפתע הילד למי הבריכה. גיא קפץ למשותו מן המים, הסיר מיד את חולצתו, עטף בה את הילד הרועד, חיבק אותו וחיפש את הוריו. הילד נשאר עם החולצה כי גיא דאג שלא יהיה לו קר. "זו רק חולצה," אמר על החולצה הסגולה האהובה עליו, מסוף המסלול. רק השאלה איך לא צפה מראש שהילד עלול ליפול למים הטרידה את מנוחתו, והוא החליט שמעתה ואילך יגלה יותר ערנות וינסה לצפות סכנות אפשריות.

היה בו כוח מופלא לעודד ולאמץ את האחר. פעם חזר הביתה מן הבסיס באוטובוס והשתרע על הספסל, מותש מן האימונים המפרכים. לפתע שמע מאחוריו קולות צחוק ולעג. הוא קם וראה בקצה האוטובוס ילד כבד משקל ומסביבו ילדים שהציקו לו, קיללו והכו אותו. גיא זינק ממקומו, סילק את המתעללים, התיישב ליד הילד וסיפר לו: "אתה יודע? גם כשאני הייתי ילד, הייתי גדול מכולם ושמן מכולם וגם לי הציקו, אבל התאמנתי והתחזקתי והפכתי לחייל קשוח וחזק… תתבונן בי רגע, גם אתה יכול. כשתגדל תהיה חזק." גיא נשאר לשוחח עם הילד עד שירד מן האוטובוס.

בחודש יוני 2014 התגבר ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבותיו יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8 ביולי בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה, לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. גיא מילא תפקיד של מפעיל מקלע ביחידת "מגלן"; היחידה פעלה תחת פיקוד חטיבת "הצנחנים" ותחת פיקוד חטיבת "בני אור".

ביום רביעי, ה-23 ביולי, פעלה יחידת "מגלן" באזור שכונת בָּנִי סוּהִילָה שבמבואות העיר ח'אן יונס. זמן מה לאחר שהחל הכוח לפעול, נורתה עליו אש מחבלים מכמה מוקדים, ולוחמים אחדים ומפקדים נפצעו. גיא סייע לחלץ את הפצועים תחת אש.

גיא הוכיח חברות ונאמנות לחבריו לצוות, בקור רוחו עזר להם ומשך אותם למעלה. אפילו ברגעים הקשים ביותר, כשקולות ירי מסביב, תמיד ראה את האחר. החברות הייתה ערך עליון בעבורו. אחרי ההיתקלות הראשונה באש חיה במבצע "צוק איתן", ישב אחד מחבריו בצד, מכונס בתוך עצמו. גיא התיישב לידו, שאל מה קרה, הקיף אותו בזרועותיו ולא הניח לו עד שסיפר את אשר על ליבו. גיא הקשיב לו ועודדו עד שמצב רוחו השתפר.

ילדי הגן שלחו חבילות לחיילים ובהן ציורים. הוריו של גיא ביקשו שהציורים של ניצן ושל הילה אחיותיו, יגיעו אליו אישית. בתוך התופת וההמולה שהיו אז בעזה, הוא קיבל את הציורים ושמח מאוד. הבית קיבל משמעות עמוקה עוד יותר.

אביו סיפר: "לילה לפני שגיא נהרג היחידה הייתה בהתרעננות … דיברתי עם גיא בטלפון, הוא לא סיפר לי הרבה ממה שעבר עליהם במהלך המלחמה, אך חשתי שקולו שונה מהשיחה שהייתה לנו יום קודם. וכששאלתי אותו לפשר הדבר, הוא אמר: 'אבא אתה יודע, זה לא שווה את זה, זה לא הפתרון הנכון. חייבים לעשות משהו שונה.' גיא תמיד ניסה לבחור בדרך של פשרה, תמיד ראה את הצד השני, הבין והרגיש את המיית הלב של מי שעומד מולו, ותמיד העדיף את דרך השלום, האחווה והרעות."

ביום רביעי, ה-30 ביולי 2014, במהלך פעילות יחידת "מגלן" בשכונת אָבּוּ דַעְקָה שבעיר ח'אן יונס, התפוצץ מטען חבלה רב עוצמה במבנה המרפאה שבו שהה צוות לוחמים. מעוצמת הפיצוץ קרס אחד מאגפי המבנה ונפגעו מפקדים ולוחמים רבים, וגיא ביניהם. למרות פציעתו הפנימית הקשה, ביקש שיחלצו קודם את חבריו הלכודים תחת הריסות המבנה ויטפלו בהם לפניו. הוא הצליח ללכת על רגליו, שעון על מחלצו, וגם בנקודת פינוי הנפגעים ביקש שיטפלו קודם לכן בחבריו. גיא פונה לבית החולים ושם נפטר מפצעיו.

סמל-ראשון גיא נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום ג' באב תשע"ד (30.7.2014) יחד עם חבריו לנשק סמל-ראשון עומר חי וסמל-ראשון מתן גוטליב. בן עשרים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים וחמש אחיות צעירות.

על מצבתו של גיא כתבו בני המשפחה: "גיא אהובנו. אהבתך, מסירותך, נחישותך, טוהר מידותיך נר לרגלינו. בתוכנו הנך. אמא, אבא והאחיות".

סבו נורברט, ניצול שואה, ספד לנכדו: "נפלת על אדמת המולדת, אתה הגיבור שלי. רק לפני יומיים דיברת עם הוריך, נשמעת בוטח והרגעת אותם. … היית אח בוגר אמיתי, תמיד עם החיוך הכובש שלך. … בזכות גיבורים כמוך, ישראל לא תובס לעולם," קרא הסב בקול חנוק והזהיר מפני הליכת שולל אחר סיסמאות.

אלוף משנה גל לוי, ספד לגיא: "היית מאושר כשקיבלת ממני את סיכת היחידה. תמיד דחפת קדימה, הובלת את חבריך וגם אחרי שמפקד הצוות שלך נפצע המשכת בלחימה. היית שותף ומוביל בהגנה על הבית, על המולדת … אתה וחבריך פעלתם בשליחות מול אויב אכזר ונחוש." בסיום דבריו הוא ציטט את גיא והציע לאמץ את דבריו: "אמרת שצריך לחגוג את החיים."

סגן אלוף יובל גז מפקדו לשעבר של גיא ביחידה, אמר: "היית האדם עם הלב הכי גדול."

"תמיד אהבת לעזור בכל מקום והיית מלא בחמלה"

מייקי חברו נפרד מגיא: "לקראת הגיוס התחלתי להתאמן איתך בקבוצת כושר קרבי. לא אשכח שבאימון הראשון לא עמדתי בקצב ורק אתה נשארת איתי מאחור לעזור לי, עד שהדבקתי את כולם. כמה חודשים אחר כך הגיע תורך לעשות גיבוש 'צנחנים', אחרי שכל כך נלחמת עליו, כמו שתמיד היית נלחם כדי להשיג מה שרצית, כדי שהשמים יהיו הגבול בשבילך … התגייסת בסוף נובמבר ל'צנחנים', בידיעה שיש לך עוד גיבוש לעבור. כששאלתי אותך אחרי זה איך היה, אמרת לי, 'קשה, קר.' … שבוע אחרי כן קיבלת את ההודעה שהתקבלת ל'מגלן'. היית כל כך שמח, גם על צירוף המקרים המטורף הזה שאתה עם בודק ובושי בצוות ביחד, וקצת אחרי גם הכרת את ניניו. בסוף נהייתם צמד ברזל, ולצערי גם עד הסוף המאוד מר הזה. אחרי מסלול מפרך עם פק"ל ששוקל יותר ממני, הפכת ללוחם ביחידה … בכניסה לעזה ראיתי אותך לכמה שניות, הספקת להגיד לי בהן: 'אוהב אותך, תשמור על עצמך.' … אני רוצה להגיד לך תודה על כל דקה שהיית פה לצידי, כשהייתי צריך איזה מישהו לצחוק או לבכות לו. עשית את זה בצורה הכי טובה שחבר יכול לבקש. … לנצח אחי, אזכור אותך תמיד. היית לי עולם ומלואו."

ב-27 באפריל 2015 העניק לו תת־אלוף איתי וירוב, מפקד אוגדת "שועלי הדרום" צל"ש (ציון לשבח) על דבקות במשימה ועל חתירה לניצחון, על עוצמה נפשית ועל נכונות לבצע את תפקידיו גם מתוך סיכון אישי, דוגמה אישית ורעות. "תמיד שידרת ביטחון, עוצמה ואמונה ותמיד דחפת קדימה והובלת את חבריך," אמר תא"ל וירוב.

להנצחתו יזמה המשפחה את "מרוץ גיא", מרוץ שטח קהילתי של שכונת רמת אביב ג', בחיק הטבע בקרבת העיר. המרוץ מבטא את יכולתו להגיע להישגים בזכות התמדה וכוח רצון. "גיא אהב לרוץ ולרכוב על אופניו ללא חולצה," אמר אביו, "להרגיש את הרוח המלטפת. נהנה מתחושת החופש והריחוף … גם יעלי ואני רצנו יחד עם גיא, והוא תמיד היה רץ מרחק כפול משלנו … רץ הלוך וחזור תוך הריצה עמנו. ערב אחד, כמה שבועות לפני שגיא נהרג, רצנו גיא ואני בטיילת מחוף תל ברוך לכיוון הנמל, גיא כל הזמן עודד אותי ואמר לי: 'וואי אבא כמה השתפרת,' ואפילו צילם אותי … אז נוצר החלום לרוץ יחד מרתון ואכן החלום המתממש במרתון פירנצה שנערך בנובמבר 2016.

השיר "הנסיך הקטן" שנכתב לזכרו, זכה לכמה וכמה ביצועים שהועלו ביוטיוב.

פינת הנצחה

ניתן לשתף אותנו בסיפורים, תמונות וקטעי מידע דרך כפתור ״שתפו אותנו בסיפור״ בתפריט העליון

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו אותנו בסיפור
ניתן להעלות מספר תמונות אם רוצים, עד 10 תמונות בפורמט jpg או png במשקל מקסימלי של 2MB.