ברוכי התגורר בקיבוץ נירים, בו עשה שנת שירות, במסגרת גרעין נחל.
ביום שישי בערב, בילה יחד עם חבריו מהגרעין וחברים רבים נוספים אשר הצטרפו לחגוג איתו במסיבה שהתקיימה בקיבוץ.
למחרת, תוכנן להתקיים "יום הצופה" בשבט "צחור" שבישוב מיתר, בו ברוך היה אמור לסייע. בעקבות כך יצאו ברוכי ודור לכיוון מיתר מיד בתום המסיבה, לקראת השעה 5:00.
שבט "צחור" תמיד היווה חלק מאד חשוב בחייו של ברוכי ועל כן עשה את מרב המאמצים, על מנת להגיע ולסייע בהכנות של יום הצופה בשבת ה-22.5.04.
ברוך אסף פריטים מחדרו, נפרד מחבריו ויחד עם חברתם חזרו השלושה ברכבו של דור.
חברתם ירדה בביתה שבב"ש וברוכי ודור המשיכו לכיוון מיתר.
קילומטר וחצי לפני היישוב, סטה רכבם לשולי הדרך, התנגש בעוצמה בעמוד תאורה ולאחר מכן פגע בעמוד תאורה נוסף שגרם להצתת המכונית.
ברוך ודור נהרגו במקום,
יהי זכרם ברוך.
2 תגובות
ברוכי, 18 שנים אחר לכתך, אנחנו זוכים לרגע של נחת.
תנועת הצופים הגדילה לעשות והנציחה אותך.
ואצלי תחושת הנחת והגאווה גואה כרגע.
שירותך את החברה הישראלית, מילדותך ועד בגרותך מצויינת, מוכרת ומונצחת.
בחרת לשרת את המגינה שנה נוספת טרם גיוסך, שלא סתם שנה זו נקראת שנת שירות.
נכון, זו בחירה ולא חובה והכל זאת שנה זו נקראת שנת שירות ולא שנת התנדבות. בחרת לקחת על עצמך את החובה לשרת את החברה הישראלית עד יומך האחרון. גאה בך ואוהבת תמיד
חלק מהשיר רסיסים
עולים קולות
שאלות אבודות
מחפשות תשובה
מה שעוד לא בא
רסיסים
למה זיכרונות נמסים
כמה שאני לא כיסיתי
זה נכנס לי בתריסים
אין על מי לשים את הראש
גם אם לא שברתי, שילמתי
לך תמצא על מי לכעוס
אין אוויר בשמיים איך אפשר לנשום
הכל תקוע במקום
אבל עוד לא הפסקתי לחלום
אז קפצתי למים כי צריך לשחות
במים לא רואים דמעות
במים ישקעו חולות שזוכרים רק בלילות
רסיסים
למה זיכרונות נמסים
כמה שאני לא כיסיתי
זה נכנס לי בתריסים
אין על מי לשים את הראש
גם אם לא שברתי, שילמתי
לך תמצא על מי לכעוס