בן בכור לטניה אדית ודן טוביה. נולד ביום ח' בחשוון תש"ס (18.10.1999) בארצות הברית. אחיה התאום של שני, ואח בוגר ליונתן ולעדי.
איתמר יוסף נולד פג בשבוע השלושים להיריון, עשרים וארבע שניות לפני שני. עד גיל שנה גר עם משפחתו בסנטה ברברה שבמדינת קליפורניה בארצות הברית, אליה הוריו הגיעו מהארץ לפוסט דוקטורט של דן באוניברסיטת קליפורניה. לאחר מכן עברו למדינת ניו ג'רזי ובה חיו במשך חמש שנים. איתמר למד בגן יהודי עם אחותו, ומדי שנה נסעה המשפחה לביקורים משפחתיים באורוגוואי ובישראל. דיבר שלוש שפות – עברית, אנגלית וספרדית.
בתחילת שנת 2005, המשפחה שבה לארץ והתיישבה בתל אביב. איתמר למד בעיר בגן ילדים והמשיך לבית הספר היסודי "דוד ילין". תלמיד טוב, אהב את בית הספר בייחוד בגלל החברים שרכש. היה לו חשוב לבלות בחברתם ונודע כמצחיקן של החבורה, שבה זכה לכינוי "פוקסי".
בכיתה ד' הצטרף לשבט "הנשיא" בתנועת הנוער "הצופים" כחניך נלהב והתמיד בכך עד הגיוס. הפעילות בצופים הייתה מרכזית בחייו, הוא התנדב לצוות המַחסן, נודע ככַּפת (מומחה לקשירות) המהיר ביותר בשבט והִרבה להצחיק את החניכים במִפקדים השבטיים.
מכיתה ז' למד ב"תיכונט" על שם אלתרמן בתל אביב. בכיתה ט' התחיל ללמוד פיזיקה וכימיה במרכז "חמד"ע" לחינוך מדעי. הייתה לו יכולת מדעית טובה, ויכולותיו הגבוהות באו לידי ביטוי.
בכיתה י' עבר לבית הספר "ליידי דייויס" בתל אביב, כיוון שרצה להצטרף לחבריו מבית הספר היסודי ומהצופים, שלמדו שם. למד במגמות פיזיקה, מתמטיקה ומחשבים.
איתמר ניגן על פסנתר מכיתה ד' עד שהגיע לכיתה י"א, והפסיק מאחר שרצה להשקיע יותר לקראת בחינות הבגרות.
הוא בלט כספורטאי. התמסר לענף ספורט מסוים, התמקצע בו, וכשהשתעמם המשיך לענף אחר. עד כיתה ד' שיחק הוקי גלגיליות, בכיתות ה' ו-ו' עסק בגלישת גלים. בקייטנת קרקס למד ללכת על קביים, ובתחרות תחפושות בפורים ניצח כשלבש תחפושת שכללה קביים ואביזרים מפחידים אחרים. לאורך כל השנים הִרבה לשחק כדורגל עם חבריו בשכונה.
היה הראשון מבין חבריו שהוציא רישיון נהיגה, ונחשב "הנהג של החבר'ה". החברים ידעו שמי מהם שיזדקק להסעה באמצע הלילה יוכל לסמוך עליו שיסיע אותו.
בתום לימודיו בתיכון טס עם חבריו לעיירת הנופש איה נאפה שבקפריסין. הם סיפרו שכשאחד מהם נתקל בבעיה עם חבורת בחורים יוונים איתמר הגיע, בכישרון תיווך בין הצדדים (וקצת מכות), ו"הציל את המצב". זו דוגמה אחת מיני רבות לכך שהוא תמיד היה האדם הנכון במקום הנכון. כתב חברו יונתן ארבל: "היית בן אדם בלי פחד, בלי היסוסים. חזק, כשמישהו היה צריך שתגן עליו כשהסתבך".
באופיו היה מפוזר, סיפרו בני המשפחה. בבקרים התקשה להתעורר – לעיתים רץ להסעה של בית הספר יחף משום שלא התעורר בזמן ולא הספיק לנעול את נעליו, לעיתים איחר לאירועים שונים והרבה לאבד או לשבור כמעט כל חפץ יקר ערך שהיה בבעלותו; מכשירי טלפון, אופניים, מחשבים ניידים, ארנקים ועוד. בזכות תושייתו ואֶחיו שסייעו לו, תמיד הצליח להסתדר.
יושר היה מתכונותיו הבולטות. גם כשפעל לא כשורה, בסופו של דבר הודה בטעותו וסיפר את האמת.
בני משפחתו סיפרו על הפער שהפגין בין רוח השטות שאפיינה אותו ובין האינטליגנציה הגבוהה שלו, וייתכן שהפער הזה באופיו הוא שאפשר לו להשיג את מבוקשו גם כשנדמה שהסיכוי לכך קטן.
הודות לחום, לחיוך הרחב ולדרך הכנה שבה התייחס לאנשים חשו רבים קרבה אליו, הרגישו אהובים והיו לו חברים רבים מחוגים שונים. כל פעם שיצא מהצבא הביתה, הקדיש זמן לכולם. אימו סיפרה: "איתמר היה ילד זורח. פשוט הקסים את כולם. הייתה לו דרך לגרום לכל אחד להבין שהוא שם בשבילו… איתמר קידש את החיים. בכל מקום אליו הלך הוא היה מפיץ אור וחיוכים, תמיד מחבק, מביא אנרגיה חיובית ומוציא צחוק". ידע למצוא עניין בשיחה וליצור קשר אותנטי, גם עם מי ששונה ממנו מאוד. אף שגדל כחילוני, במפגשים עם חיילים בני ישיבות אף הצליח להצטרף לשיחתם על דף גמרא שלמדו ולעורר דיון.
סיפרה מיקי, אימא של חברו זיו: "מהשמחה שיצרת אצל אחרים היה ברור, שלבלות איתך ולדבר איתך זה תמיד חוויה מיוחדת. אומרים שבחיים אחד הדברים הכי חשובים זה היכולת ליצור חברויות אמת. ואתה הצטיינת בזה יותר מכולם".
מכיתה ח' השקיע בטיפוח הכושר הגופני, ובכיתה י"א הגביר את הפעילות מאחר ששאף לשרת ביחידה קרבית, עשה שכיבות סמיכה בזמן שאחותו הצעירה עדי ישבה על גבו, התאמן בעליות מתח בחדרו, רץ בלילות עם משקלים גדולים על הגב ברחובות תל אביב והצטרף לקבוצת אימוני כושר קרבי.
באימון הראשון בקבוצת הכנה לפני הצבא נפצע ופרק את הכתף אך עמד בכאב בגבורה ועד מהרה המשיך להתאמן. שנה לאחר מכן פרק את הכתף בשנית במשחק אגרוף עם חבר. בעקבות זאת עבר ניתוח וחצי שנה של טיפולי פיזיותרפיה, אך הכתף לא חזרה לכשירות מלאה ולכן נאלץ לוותר על חלומו לשרת ביחידה מובחרת. לצערו גם איחר את המועד למיונים ליחידות אחרות התואמות את נתוניו האישיים הגבוהים.
ביום 11.4.2019 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל הכללי. את הטירונות עבר בבסיס "ניצנים". במסגרת זו יצא למסע, וכשאחד החיילים התקשה להמשיך, איתמר סחב אותו על גבו לאורך כל יתרת הדרך, כשני קילומטרים – ולו רק כדי שפוקסי ירגיש קצת אתגר, ולא ימצא את עצמו משתעמם במסלול, כפי שאמרו חבריו.
בסיום הטירונות התעקש לקבל שיבוץ לחיל המודיעין, ובמיוחד שאף לשרת ביחידה העוסקת במודיעין חזותי. ואכן, הוא הוצב באופן זמני במודיעין באוגדת אזור יהודה ושומרון (איו"ש) והמשיך לקוות להשתבץ בעתיד ליחידה שאליה שאף להגיע.
התפקיד דרש סיווג ביטחוני ממושך, איתמר חיכה לעבור אותו בקוצר רוח ובינתיים עסק באוגדה במה שאפשר בלי סיווג, למד מתמטיקה באופן עצמאי כדי לשפר את הציון בתעודת הבגרות ואת סופי השבוע בילה בביתו עם בני משפחתו וחבריו.
ביום חמישי 19.9.2019 יצא עם חבריו לבילוי בבר השכונתי "זויפער", במתחם מגדלי זיו בשכונת רמת החייל בתל אביב. בסביבות השעה אחת וחצי בלילה נכנס לטבול בבריכת הנוי שבמקום, כפי שנהגו רבים במקום זה לפניו, כדי להשתעשע ולצנן את עצמו מהחום. עם כניסתו לבריכה קיבל מכת חשמל, ואיבד את הכרתו בעקבות ההתחשמלות. תומר חברו, אף הוא חייל, קפץ לסייע לו, התחשמל ונפצע. חברים נוספים ניסו להוציא את השניים מהמים וחלקם נפצעו, וכשהצליחו להוציאם מהמים מייד החלו במאמצי החייאה. במהרה הגיע צוות כוחות ההצלה ולאחר החייאה פונה איתמר במצב אנוש לבית החולים "איכילוב", שם במשך שלושה ימים נאבקו הרופאים על חייו. בני משפחתו וחבריו הקיפו אותו גם ברגעיו האחרונים ועטפו אותו באהבה.
טוראי איתמר יוסף (פוקסי) פוקס נפל בעת שירותו ביום כ"ג באלול תשע"ט (23.9.2019). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר הורים, אחות תאומה, אח ואחות צעירים ממנו.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.
ספד לאיתמר מפקדו ביחידת המודיעין: "זהו איתמר כפי שאנחנו הכרנו אותו: תמימות שובת לב, עקשנות ורצון בלתי נלאה להגשים את עצמו. ההומור הבלתי רגיל, היכולת שלו לדבר עם כולם, מראשון עובדי הרס"ר ועד אחרון הקמ"נים, הפכו אותו לבלתי נשכח בלבבות של כולנו".
חברים רבים ספדו לאיתמר. חברו תומר אבירם ספד: "הוא עזר לכל אחד שיכל – לחברים ולמשפחה, לאנשים זרים וקרובים כאחד, ומעולם לא ביקש תמורה. מי יעזור לנו עכשיו?"
ספד לאיתמר דרור דמיאן, חברו: "אם היית רוצה לעשות משהו היית עושה, בלי לחשוב מה היו אומרים, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד".
ספד החבר רוי אבוקרט: "פוקסי נגע בלב של כולנו בצורה כזו או אחרת. הוא היה שטוטניק, בעל לב טוב, גאון וטיפש באותו הזמן. חבר מדהים ומכיל ופשוט בן אדם זהב… פוקסי הוא מאלו שיכולים לשנות את העולם, לפחות הוא שינה את העולם שלי".
היטיב לתארו במשפט אחד חברו נבו נוחם: "בן לשניים, אח לשלושה, משפחה לכולם".
ביום ההולדת העשרים של איתמר ושל אחותו שני, כחודש לאחר נפילתו, התכנסו בני המשפחה וחברים רבים בבית המשפחה לציון המועד. כחודשיים אחר כך, בחנוכה תש"ף השתתפו מאות בני אדם בהדלקת נרות לזכרו בבריכה שגרמה לאסון.
איתמר מונצח בעירו תל אביב: בבית הספר "דוד ילין" שבו למד, בבית "יד לבנים" העירוני ובגן הבנים.