בנם הבכור של נעמי וחגי. נולד בפתח תקווה ביום ל' באדר א' תשס"ג (4.3.2003). אח ליובל.
אוֹרי גדל בפתח תקווה, ובהיותו בן חמש עבר עם משפחתו להרצליה. התחנך ב"גן יובל" ובבית הספר היסודי "לב טוב" בעיר. המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "זאב" ובתיכון "הראשונים" במגמת ביולוגיה ומנהל עסקים והיה תלמיד מצטיין. מגיל צעיר הכול כינו אותו בשם משפחתו, "ג'רבי".
היה בן אהוב מאוד על הוריו ועל משפחתו כולה. שימש לאחותו אח גדול ותומך, והקשר ביניהם היה חם ואוהב. "היינו חברים הכי טובים לפני שהיינו אחים", אמרה אחותו.
בהיותו בן שמונה החל להתאמן במרכז הטניס "בני הרצליה", ובתוך זמן קצר הפך לשחקן טניס תחרותי ואחד השחקנים הבולטים במועדון. התאמן כמעט בכל יום והשתתף בתחרויות רבות. התחבב מאוד על חבריו לאימונים ועל המאמנים.
לא הסתפק בטניס אלא שיחק גם כדורסל, כדורגל, מטקות וטניס שולחן. בדרך כלל שיחק עם חבריו, אבל לפעמים התאמן שעות בזריקת כדור לסל, למשל, ואף יצא לרוץ בגפו בכל עת כשהתאפשר לו.
בלט כתחרותי, חרוץ ונחוש, כריזמטי ורציני, ושימש מעין מנטור לחבריו ולאחותו. עודד אותם להציב לעצמם אתגרים ולעמוד בהם, כפי שנהג בעצמו. משפט שהיה שגור בפיו וייצג את דרכו: "מי שלא מסתכן, מסתכן בחיים של בינוניות". כתבו חבריו: "לקום בחמש בבוקר ולטפס על איזה דיונה או לגרור אותנו לשחק כדורסל אחרי ששיחקת כבר טניס בבוקר, היה דבר שגרתי עבורך. היית ספורטאי בנשמה ואף פעם לא פחדת מאתגרים, בטח שלא פיזיים".
אורי אהב לכתוב ועשה זאת בכישרון רב. בגיל תשע כתב ספר בשם ״חייזרים נגד מוטציות מן המאדים״, הוסיף לו איורים והקדיש אותו להוריו, לסבו ולסבתו. הוציא תחת ידיו חמשירים ושירים בתוך דקות ספורות, וכתב את הברכות לאירועים במשפחה.
תחביב נוסף שלו היה לצלם ולהצטלם. השאיר אחריו אינספור סרטונים מצחיקים שבחלקם הוא מככב. נוסף על כך, אהב מאוד את עולמם של בעלי החיים, וכבר בגיל שנה הכיר שמות של בעלי חיים מיוחדים ונדירים.
התאפיין ברגישות רבה לזולת, ואף סייע לתלמידים שחוו חרם או נידוי חברתי. במועדון הטניס תמך בנער שעבר חרם בבית ספר קודם שבו למד, ועזר לו להשתלב בקבוצה מבחינה חברתית וספורטיבית. "אורי עשה הכול הפוך ממה שחוויתי בתקופה לפני כן", כתב אותו נער. "זה היה בין המפגשים הכי חשובים בחיים שלי. זה נתן לי תקווה שיש גם אנשים טובים בעולם, שרוצים לעזור ולעשות טוב".
היה חניך בשבט "רשפים" של תנועת הצופים בהרצליה, והשתתף במפגשים כשהתאפשר לו, בין האימונים בטניס. נהנה מאוד מהפעילויות וממחנות הקיץ בתנועה.
למרות הלו"ז העמוס בילדותו ובנעוריו, והתמרונים בין הלימודים בבית הספר לבין הספורט, מצא תמיד זמן לבלות עם בני משפחתו ועם אחותו. "הוא ניצל כל רגע בחיים", אמרו מקורביו. שכנה סיפרה שפעם ראתה אותו ממתין למעלית בבניין, ובזמן ההמתנה עושה שכיבות סמיכה.
מילדות היה חברותי מאוד, והשתלב במהירות בכל קבוצה ובכל מפגש חברתי. תמיד עמד במרכז החבורה, מעין "מגנט חברתי", מוקף בחברים שאהבו אותו, נהנו מאישיותו הנעימה, מחוש ההומור, מהשנינות ומהחיוך הרחב. לעיתים רחוקות נראה עצוב או כעוס. חבריו ידעו שתמיד ימצאו אצלו אוזן קשבת, ותמיד יבוא לעזרתם.
כשהיה בן שש-עשרה וחצי פרש מתחום הטניס לטובת אימוני הכנה לצבא. בהתחלה השתלב באימונים במועדון "קרוספיט" בהרצליה, ולאחר תקופה קצרה החל להתאמן במסגרת תנועת ״חמש אצבעות״, והתמיד בכך קרוב לשנתיים. האימונים הפיזיים בתנועה נועדו לבנות חוסן נפשי ולפתח יכולות מנהיגות והשפעה על הסביבה. "אורי אהב מאוד את הפעילות בתנועה. היה ממש 'מורעל' והתאמן מעל ומעבר לאימונים הרגילים", סיפרה אימו. הוא שם לו למטרה להגיע ליחידה מובחרת, וכולם ידעו שדבר לא יעצור בעדו.
עם סיום לימודיו בתיכון בהצטיינות יתרה התגייס לצה"ל ב-16.8.2021. שירת בחטיבת גבעתי ועבר בהצלחה את כל הנדרש כדי להיות לוחם בסיירת. שובץ בפלחה"ן גבעתי (פלוגת חבלה והנדסה), צוות 70, ולאורך שירותו השתתף באירועים מבצעיים שונים.
עבר בסיירת מסלול מפרך של שנה וחודשיים, אך מעולם לא התלונן. היה חדור מטרה ושמח מאוד על השירות ביחידה. יצא לקורס צלפים, ובתפקידו כצלף פעל במקצועיות תוך חתירה למגע. מפקדיו מעידים על היותו לוחם נחוש ומיומן, בעל משמעת עצמית גבוהה וחוזק מנטלי. שירת כסמל של הצוות וביצע את תפקידו מתוך ראיית האחר ודאגה לפרט. התעורר לפני כולם ווידא שהחיילים מתקשרים הביתה ואפילו דאג שכל אחד ימצא את השיר שהוא אוהב בפלייליסט הצוותי. חבריו ומפקדיו ראו בו אדם שאפשר לסמוך עליו, העריכו אותו ואת דעתו ואהבו אותו מאוד. כראיה לכך: בסקר הסוציומטרי נבחר למקום הראשון על ידי אנשי הצוות. לאור הישגיו הוצע לו לצאת לפיקוד, אך הוא העדיף לשרת כלוחם "על מלא" ולהישאר עם חייליו.
כתב עליו מפקדו: "ישר כשהגעתי לתפקיד הבנתי שיש לי עסק עם בחור רציני, אחראי, מצחיק ומופנם, שאין אחד בצוות שלא אוהב אותו וקורא לו החבר הכי טוב שלו. תמיד סמכנו עליו בעיניים עצומות שהכול יקרה כמו שצריך, ואפילו שיעשה מעבר. גם הצוות ידע את זה, הלך אחריו והקשיב לכל מה שאמר. בחור משכמו ומעלה".
במהלך שירותו הצבאי הכיר את בת זוגו, חן, היה מאוהב בה ותכנן את עתידו לצידה. באחד משיריו כתב לה: "הרי הבטחתי, את מקודשת לי, / בעלך, אהובך איך שתבחרי. / כל יום לא יכול להפסיק לדמיין / את הרגע שנתחתן. / יש שיגידו: שלושה חודשים?! / אני יודע שזו אהבה של פעם בחיים. / אני אהיה בסדר, אני מבטיח, / אני עם צלף שמרתיע אבטיח. / צלף אימתני שיודע לחסל, / מי שיעמוד יחטוף ויקבל. / אל תדאגי לי יותר מדי / ואם כן אז עד מתי? / חודש, חודש וחצי. טוב, אולי חודשיים / נעשה דייט נחמד בירקון על אופניים".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר התייצב אורי ללחימה. עם חבריו לסיירת לחם בקיבוץ נחל עוז מול מחבלים רבים, הציל אזרחים וחילץ אותם למקום מבטחים.
לאחר אותו יום החלו הפצצות חיל האוויר על רצועת עזה, וכעבור כמה ימים התחיל התמרון הקרקעי ברצועה. מעל מאה ימים נלחם אורי כחלק מהסיירת, שהגיעה להישגים מבצעיים רבים.
ב-17 בינואר 2024, בלילה שבין שלישי לרביעי, יצא עם הכוח למשימה נועזת ומורכבת בחאן יונס שבדרום רצועת עזה. במהלך הפעילות בעומק שטח האויב הכוח נתקל, סיכל וחיסל עשרות מחבלים. בפעילות זו נפגע אורי באורח אנוש והובהל לבית החולים סורוקה בבאר שבע. לאחר למעלה מיממה שבה נלחם על חייו נקבע מותו. באותה התקרית נהרג גם חברו הטוב, סמל ראשון אורייה איימלק גושן.
סמל ראשון אורי ג'רבי נפל בקרב ביום ח' בשבט תשפ"ד (18.1.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ואחות.
הוריו הסכימו לתרום את איבריו והם הושתלו בשני ילדים: אונת כבד הושתלה בתינוק בן חצי שנה וכליה הושתלה בילדה בת שש. "בחייו אורי תמיד הסתכל קודם כול על אחרים ורק אחר כך על עצמו. הוא ביקש מיוזמתו לחתום על כרטיס 'אדי' כי היה לו חשוב לתרום גם אחרי לכתו", סיפרה אימו. "ברקע שיחת הטלפון עם הורי המושתל שמעתי בכי של תינוק והבנתי שאורי בכל זאת חי דרך מישהו אחר. יש כאלה שהמוות הוא סופי עבורם, אבל עבורנו יש הרבה נחמה בעובדה שבזכות אורי ניצלו חייהם של ילדים". על מצבתו מופיע הסמל של כרטיס "אדי", כדי לציין שלא רק בחייו הציל חיים אלא גם במותו.
ספדו לו הוריו: "אורי, ילד שלנו אהוב. הגעת אלינו אחרי קשיים רבים ושנים ארוכות של המתנה וציפייה. השם שבחרנו לך התאים לך מהרגע הראשון. הבאת אור עצום לחיינו. אוריקו, אנחנו לא מאמינים שמדברים עליך בזמן עבר. ניצלת כל רגע מחייך הקצרים, היית אהוב בכל מקום ועל כל אדם. היית אח מושלם ליובלי ומושא לגאווה עבורנו ולכתר על ראשנו. נלחמת למען עם ישראל בגבורה, גיבור ישראל. אהוב ונדיב בחייך וגם אחרי לכתך מאיתנו .במותך זכית להציל עוד נפשות בישראל".
ספדה לו אחותו, יובל: "תמיד אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. באותו יום שנפצעת זאת הייתה הפעם הראשונה שהתחננתי שלא תהיה טוב במשהו, כדי שלא ייקחו לי אותך, אבל אתה באמת היית הטוב ביותר. היית אדם מלא בכוונות טובות. רצית לכבוש את העולם ולגרום לכל מי שאתה אוהב לחייך חיוך גדול. היית מקור הגאווה שלי, מודל ההערצה שלי. בכל פעם ששאלו אותי מי האדם האהוב עליי, זה תמיד היית אתה ותמיד תהיה".
ספדה חן, בת זוגו: "אוריקי שלי, אורציון, היית הילד הכי חכם, הכי יפה, הכי אמיץ, הכי לב זהב. עשית לי את התקופה הכי טובה ומאושרת בחיים שלי. זה לא היה צריך להיגמר ככה. הבטחת משפחה, שלושה ילדים, כמה כלבים וחצר גדולה שיוכלו לרוץ בה. היו לך חלומות גדולים. היה לנו עוד מלא דברים שרצינו להספיק".
ספדה לו סבתו רות: "יצאת למשימת חייך בשבעה באוקטובר. ללא היסוס לבשת את המדים, נפרדנו בנשיקה קלילה על הלחי ובחיבוק קצר. חששתי שההתרגשות תגבר ולא אצליח לעצור את הדמעות. ביקשתי אותך לשמור על עצמך ואמרת, 'סבתא, אל תדאגי'. אבל דאגתי, כי זה מה שסבתות יכולות לעשות. בבית החולים הענקת לנו את הזכות שהורים שכולים רבים לא זכו לה. עמדנו לצד מיטתך, קראנו פרקי תהילים, בכינו ובירכנו אותך שתצלח דרכך החדשה בידיעה שאתה מגיע בטיסה ישירה וקצרה לגן עדן. אומנם תם המסע ונקטע פתיל חייך, אבל לא ייתמו ולא ידהו הזיכרונות והחוויות. נכד יקר שלנו, נוח בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי האדמה שאותה אהבת ולמענה נפלת".
דודותיו של אורי, הילה, דנה ורעות, כתבו: "אוריקי גור שלנו. לפני כמעט עשרים ואחת שנים הענקת לנו את אחד מרגעי השיא של חיינו, הפכת אותנו לדודות. תינוק מושלם היית, עם תלתלי זהב, עיניים צוחקות ושובב לא קטן. לאורך השנים צפינו בך הופך להיות בחור אמיץ, ערכי, עם הנשמה הכי גדולה שהכרנו. היו בך חמלה, נדיבות ורגישות…
גור, לא היו גאות מאיתנו. אין מישהו בסביבה הקרובה שלנו שלא ידע מי זה האחיין שלנו אורי. לכל מקום הלכת איתנו – כולם ידעו כמה אנו גאות בך, מעריצות אותך וקרובות אליך, איזה קשר מיוחד נרקם בינינו. כך היה בחייך, ואנו מבטיחות שכך זה יהיה במותך.
אהבת את החיים, טרפת אותם. בין כל הקושי והדמעות אנחנו עומדות במעמד הקשה הזה ומבטיחות לך – נמשיך את צוואתך. נישאר משפחה מאושרת, חמה ומלוכדת. נשמור על הוריך ועל יובלי ועל סבא וסבתא, וגם על בני הדודים שמעריצים אותך כל כך, אלה שיש ואלה שעוד יהיו ויכירו אותך כאילו לא הלכת מעולם. אתה תהיה איתנו בכל נשימה, בכל רגע.
נוח על משכבך בשלום, נסיך יפה שלנו. אנחנו אוהבות אותך כל כך אורי, אהבה חסרת גבולות, וכך נאהב אותך תמיד. תודה אורי על אינספור רגעים של אושר".
ספדו חבריו: "כולנו הערצנו את ההומור המפותח שלך. היינו נקרעים מצחוק מהבדיחות והשטויות שהיית עושה, וגם כשלא היית נמצא, היינו מוצאים את עצמנו נזכרים בבדיחות שלך ומצטטים משפטים שאמרת. בכל מקום היית מתחבר לאנשים וכל המורים תמיד עפו עליך. בן אדם אוהב ונאהב על כל הסביבה שלו. קשה לדמיין איך ייראו המפגשים שלנו בלעדייך. אתה כבר לא יוצא בשבת הבאה, אתה לא מגיע קצת מאוחר יותר כי אתה נפגש עם חן, ולא נרדמת בטעות כי חזרת גמור מהצבא".
ספדו חבריו לצוות 70, פלחה"ן גבעתי: "תמיד אמרת שהחיה שהכי מאפיינת אותך זה אריה, וככה גם התנהגת. טרפת כל משימה שקיבלת, וביצעת אותה בצורה מושלמת. היית החבר המצחיק שכולם היו רוצים להיות בסביבה שלו, ואתה מצידך היית מקבל ומקשיב לכולם, ואם היה קורה למישהו משהו, תמיד היית שם לב ועוזר בצורה הטובה ביותר. במשך תקופה ארוכה היית המפקד מתוך הצוות, וכולם הלכו אחריך בהערצה".
להנצחתו של אורי ייקרא מרכז הטניס העירוני-ארצי בהרצליה "מרכז הטניס ע"ש אורי ג'רבי".
מתחם האימונים של תנועת "חמש אצבעות" בהרצליה ייקרא על שמם של אורי ושל שני לוחמים נוספים שהתאמנו במקום ונפלו בקרב בעזה. ריאיון שנערך עם מייסד תנועת "חמש אצבעות", עמיר מנחם, שכותרתו "איך מנהיג מייצר משמעות?", הוקדש לזכרו של אורי.
פרק של הפודקאסט "השקעות לעצלנים" מאת תמיר מנדובסקי הוקדש לאורי, שהיה מאזין נלהב שלו.
המוטו של אורי, "חיים כל יום, מתים פעם אחת", הודפס על מדבקות שהוכנו לזכרו.
לזכרו הוקם פרויקט ״האור של אורי״, לחלוקת ארוחות חמות לקשישים ונזקקים. דף פייסבוק של הפרויקט – "האור של אורי ארוחה חמה לזכרו של סמ"ר אורי ג'רבי".
