בן סוזן ואיזידור. נולד ביום כ"ה בכסלו תשל"א (23.12.1970) בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. בחורף 1971, והוא בן אחד-עשר חודשים, עלה ארצה, ומאז התגורר עם משפחתו בבת ים. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "הרצל", משם עבר לבית-הספר התיכון "אורט מלטון" ובסיום כיתה י"ב המשיך לעתודה הטכנולוגית.
אורי בורך באישיות רב-גונית שרגישות ורצינות חברו בה יחדיו. ילד טבע, אשר טייל וצילם כל בעל חיים שנקרה בדרכו, בכל מקום בעולם שבו ביקר. הוא אהב את תחום הספורט – עסק בסקי, בצלילה ובכדורגל, ובמיוחד בלט כשחקן כדורעף מוכשר: הוא שיחק בקבוצת "הפועל בת ים" והשתייך לנבחרת הכדורעף של בית-הספר. במסגרת זו, יצא בשנת 1988 עם משלחת שהשתתפה באולימפיאדת "אורט" בעיר ליון שבצרפת.
נוסף על עיסוקיו הספורטיביים, טיפח אורי מגוון רחב של תחביבים ועיסוקים שונים ובהם בישול, תפירה, גננות, בניית רהיטים וצפייה בערוץ 8 בטלוויזיה. גם את התחום החברתי לא הזניח, והיה פעיל בתנועת "הצופים" בשבט "צופי דן" בבת ים – בתחילה כחניך, בהמשך – כמדריך.
אורי נמשך לעולם התעופה מגיל צעיר. דני, אחיו הגדול, הוא אשר "הדביק" אותו באהבת המטוסים והטיס ואהבה זו הלכה והתפתחה עם השנים: אורי אהב לבנות, להדביק ולהטיס, והשתתף בקביעות בחוג טיסנאות. לכן לא היה זה פלא שעם גיוסו לצה"ל, ביוני 1989, התנדב לקורס טיס של חיל האוויר. אורי עבר בהצלחה את כל שלבי קורס הטיס וסיימו ביוני 1991, במגמת טייסי קרב. לאחר מכן, המשיך לקורס אימון מבצעי (קא"מ), ומשם עבר לטייסת "הדרקון המעופף" ("סקייהוק"). ביולי 1992, והוא כבר בצבא הקבע, הוצב בטייסת "אבירי הזנב הכפול" והחל בתהליך ההסבה למטוס הגדול והמתקדם בחיל – ה-F-15 ("בז").
בשנת 1995, לאחר כשלוש שנים בטייסת "אבירי הזנב הכפול" ולאחר הסמכתו כמוביל מבצעי, יצא אורי להדריך בבית-הספר לטיסה, שם שימש במשך שנה וארבעה חודשים כמדריך ומפקד קורס בשלב ה"בסיסי". בה בעת חזר לטייסת ה-F-15, הפעם בטייסת האחות – טייסת "חוד החנית" בבסיס תל נוף, ובאוגוסט 1996 מונה לתפקיד סמ"ט ב' (סגן שני למפקד הטייסת).
טיסה הייתה מקצועו ואהבתו של אורי. הוא נחשב לטייס ותיק ומנוסה אשר גילה תכונות פיקוד והובלה מעולות. אורי נתפס כרציני, אכפתי ובעל יחסי אנוש מצוינים, ובלט ברצונו העז להצליח. בטייסת היה ידוע בדאגתו לטייסים הצעירים ובהיותו מדריך נלהב. על כך העיד מפקד הטייסת: "… באת מטייסת אחרת ובצורה מופלאה תפסת מקום מרכזי בחיינו. כטייס – בלטת בידע, ברצון להעמיק ולדעת עוד. בשלמות הביצוע הפכת דוגמה ומודל לחיקוי. כקצין – שקול דעת, רואה הכול באופן מאוזן וכולל. בוגר מכפי גילך, אבל בראש ובראשונה, אורי, היית אדם. חבר טוב, קשוב למתקשים ולמתלבטים, שותף מלא בשמחתם של המצליחים…".
מאז ילדותו היה לאורי קשר אמיץ והדוק עם משפחתו. אהבתו הגדולה הייתה נתונה לנעמה, חברתו לחיים, שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו. אורי תמיד היה מוקף בחברים ומצוי במרכז העניינים. כשצריך, ידע להיות רציני, אולם בזמנים אחרים הרבה לצחוק ולהצחיק. אורי ניחן בחוש הומור מיוחד וכשנחה עליו רוח שטות, היו גם האחרים "נכנסים לאווירה" ומצב הרוח הכללי היה עולה ונוסק לשחקים.
ביום ג' באדר תשנ"ח (1.3.1998) יצא אורי לטיסתו האחרונה, יחד עם הנווט אורי מנור, שהייתה טיסת אימון שגרתית במטוסם "קרן אור". אורי נפל בעת מילוי תפקידו בהתנגשות מטוס ה"בז" שהטיס באנטנה בהר עיבל, מצפון-מזרח לשכם. עמו נפל סרן אורי מנור. בן עשרים ושבע היה אורי במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, אח – דני ואחות – נעמי. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.
סגן-אלוף עדי, מפקד היחידה בה שירת, כתב למשפחה: "היה לי העונג לעבוד בצוותא עם אורי בשבעת החודשים האחרונים. אורי הקרין סמכותיות מרשימה ואחריות בתפקידו, תכונות אשר הפכוהו לדמות נערצת ומרכזית בהנהגת הטייסת. אורי היה טייס מצוין בעל ידע תאורטי נדיר, שניחן בכושר ראיית הדברים בצורה מאוזנת ושקולה. אורי ראה את עתידו בשירות בחיל האוויר, ולפי עברו, הצלחותיו, ובעיקר לאור תכונותיו, אין לי ספק כי עמד בפתחו של עתיד מבטיח".
כתב אסף: "עומדים מול האבן / כואבים ובוכים, המומים בפיות פעורים / את החלל שנשאר כשהלכת / לא ניתן לעולם להשלים / ואתה עכשיו שם למעלה / שומר באמת על 'שמים נקיים' / מאתנו נלקחת לא בגלל 'גורמי אנוש' / כי אם במעשה כשפים / אם אתה אורי כבר לא כאן בין החיים / זה רק בגלל שצריך היה בשמים מח"א / בחיל האוויר של האלוהים. אלוהים / . / אלוהים".
אורי היה חבר נאמן, איש אהוב, צנוע וביישן, אשר יחסר לכל מי שאי-פעם הכירו. משפחתו הנציחה את זכרו במפעלים רבים ושונים, מתוך שביקשה להטמיע את דמותו ואת תכונותיו החינוכיות, ולהחדיר למודעות הנוער את אישיותו הקולחת, אוהבת החיים.
תלמידי מגמת האדריכלות בתיכון "אורט רמת יוסף" בבת ים עיצבו לזכרו את האנדרטה "שמים לנצח", המבטאת את כמיהתו של אורי לשמים. על האנדרטה חקוקים דברי המשפחה: "לרגע אחד – / האור מסנוור ומאיר הכול / הרעש מכאיב, / וכשהאור גווע והרעש דומם / נשאר רק הכאב שמזכיר… אורי".
בבית-הספר היסודי "היובל" במודיעין הוקמה גינה על שמו של אורי ומדי שנה, בט"ו בשבט, מתקיימות במקום נטיעות לזכרו וכן מוקדשים שבועיים לימודיים בנושא ערכים חיוביים. תנועת "הצופים" בבת ים מקיימת מדי שנה יום טיסנים ועפיפונים לזכרו. בתיכון "אורט מלטון" שאורי היה מבוגריו, הוקם חדר כושר על שמו לשימוש ילדי בית-הספר, במגמה לשמר את אהבתו הגדולה לתחומי הספורט השונים. מדי שנה, בחודש נפילתו, מתקיים לזכרו משחק כדורעף בין נבחרת "אורט מלטון" לבין בוגרי בית-הספר.
בהר עיבל, מקום נפילתם של אורי קולטון ואורי מנור, מוצבת האנדרטה "דרך אור" שנבנתה לזכרם על ידי מתיישבי שבי שומרון – הראשונים שהגיעו למקום התאונה. במלאות יובל שנים לכינונה של מדינת ישראל, ולקראת יום הזיכרון באותה שנה, נחנכה אנדרטה בבית-העלמין היהודי בארגנטינה המוקדשת לכל החללים ילידי ארגנטינה שנפלו בישראל, ובה מונצח גם אורי.