בן רבקה וחיים, נולד ביום כ"ח בטבת תשכ"ב (4.1.1962) בירושלים. אברהם היה בן למשפחה מרובת ילדים, בעלת מוטיבציה חינוכית ציונית. הוא התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי ביפה-נוף. אחרי שסיים שמונה שנות לימוד עבר לפנימייה הצבאית שליד גימנסיה הרצליה בתל-אביב, אך מסיבות משפחתיות נאלץ לחזור לירושלים. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "דנמרק", עבר לבית-ספר אקסטרני ועמד בבחינות הבגרות.
לקראת גיוסו לצה"ל ביקש אברהם להתנדב ליחידה קרבית מובחרת – לצנחנים או לסיירת גולני. לבסוף השיג את מבוקשו: הוא הגיע לסיירת גולני ואחר-כך נשלח לקורס מ"כים. בתום הקורס הועלה לדרגת רב"ט ונתמנה כמדריך בגדודו. הוא עבר קורס חבלה ומיקוש ונשלח לקורס קצינים, שאותו עמד לסיים בהצטיינות.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה אברהם עם הכוח שהבקיע את מערכות האויב בציר המזרחי המוביל לבקעת הלבנון. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), חודש לפני שעמד לסיים את קורס הקצינים, נפגע אברהם מפגז של הארטילריה הסורית ונהרג. בן 20 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. על שמו הוקם בבית-הספר "זיו" בירושלים חדר עיון המוקדש לנושא ארץ-ישראל.
לאחר מותו הוענק לאברהם ז"ל דרגת סג"מ.
שר הביטחון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סגן-משנה אברהם פרדו נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בציר מיכה בלבנון. היה מן הצוערים המצטיינים בקורס. הוא האמין בכל מאודו בדרך שבה הלך והתגאה במטען הרוחני שהביא מבית הוריו. היה אהוב על חבריו".
מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "בנכם אברהם נפל בקרב מול הסורים והמחבלים. הוא נפל בקרב קשה שהביא לפתיחת הציר המרכזי לבקעת הלבנון ולהדיפת המחבלים והצבא הסורי אל מחוץ לטווח בו יכלו לפגוע בגבולנו הצפוני. אברהם היה בסיום דרכו כצוער, מטובי הצוערים בפלוגה. חש גאווה רבה במשפחתו ובחינוך לו זכה. היו גאים על שזכיתם לגדל ולחנך בן כאברהם, על הדרך בה הלך ועל המופת אותו שימש".