בנה של רות. נולד ביום כ"ט בחשוון תשמ"ט (9.11.1988) בקרני שומרון. ילד רביעי במשפחה, אח קטן לנתי, לירון ואבי, אח גדול למירי. בן זוגה של שי איגרא.
אדם גדל והתחנך בגינות שומרון ולמד בבית הספר "רימון" ביישוב ולאחר מכן בתיכון. ילד שובב, חובב ספרי בלשות, שהתעניין במכניקה ונהג לפרק ולהרכיב מכשירים אלקטרוניים. את מרבית זמנו בילה עם חבריו ואחיו או בשבט הצופים. יחד עם חבריו הטובים מהיישוב ביצע לא פעם מעשי קונדס, אך בדרך כלל לא נענש הודות למראהו התמים.
משפחתו מספרת כי הייתה לו יכולת לקחת אחריות על חייו ולנווט אותם למקומות בהם הוא חפץ ומאמין. הוא לא עשה דברים מפני שכך מקובל, אלא התנהל מתוך חשיבה עצמאית, בהתאם לערכיו.
עם סיום הלימודים, התנדב לשנת שירות בפנימיית "הבית לילד" – פנימייה טיפולית שיקומית לילדים ונוער בסיכון בכפר יחזקאל. הוא עבד במרכז הלמידה של הפנימייה, תכנן והוביל פעילויות חברתיות וערבי גיבוש, שבמסגרתם הקנה ערכים חשובים לחניכים. גם כשהיה קשה, לא ויתר על אף חניך והשקיע מאמצים רבים על מנת לאפשר לכל ילד ונער ללמוד בדרך הנוחה לו ובהתאם לצרכיו. חבריו לקומונה מספרים שהיה דמות מרכזית בקבוצה, דאג שתמיד יהיה מצחיק וסחף את כולם להשתטות יחד איתו.
כשהתגייס לצה"ל, המשיך את המסורת המשפחתית והצטרף ל"גבעתי", סיים מסלול בהצלחה ושירת בפלוגת החבלה וההנדסה של החטיבה (פלחה"ן גבעתי). בהמשך יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), ולאחריו שירת כמ"כ וכסמל במסלול. חייל ומפקד ערכי, מוסרי ואידיאליסט, שעשה הכול למען חבריו לצוות.
"אין מי שלא הכיר את השם שלך", כתב רז, שהיה מפקדו וחברו לצוות. "בצוות ומחוצה לו היית הדמות שאפשר לסמוך עליה תמיד. בכל משימה, בכל שעה. חיוך כובש, אנרגיה מתפרצת ואישיות שאין מי שיכול לשכוח היו חלק מהאופי הייחודי שלך. ישר כמו סרגל, זה שתמיד יתקן את המעוות, זה שיגיד תמיד את המילים הנכונות… היית עבורי ועבור כולנו דוגמה ומופת לחברות אמת ועזרה לאחר ולחלש".
לצד האחריות והמסירות שגילה במסגרת התפקיד, שמר לאורך כל השירות על רוח השטות שאפיינה אותו, ומתח את חבריו בכל הזדמנות. בזמן המסלול, נהג לסגור את המים החמים ולגרום לחבריו להתקלח במים קפואים. באחד הימים, החליף משחת שיניים במשחה להקלה על שרירים תפוסים.
איתמר, חברו לצוות, כתב: "הכול הופך ליותר קל כשאתה נוכח, הדמות המעניינת שלך יכולה לקחת כל אירוע שולי ולהפוך אותו לחוויה שנספר עליה כל החיים. אדם, עם חוש הומור אין סופי שבא לידי ביטוי גם באירועים קשים בהם נתת לנו נחמה וכוח להמשיך קדימה. מעשי קונדס שידענו כולם שאסור להיכנס אצלך לפנקס כי אין לנו סיכוי לנצח".
אחרי הצבא טס למחנה קיץ בארה"ב ומשם המשיך לטיול גדול בצפון ובמרכז אמריקה. הוא נהנה מהמפגשים הבין תרבותיים, מהמסיבות ומהטיולים, ותמיד חלם לחזור לארה"ב, לטיול מחוף לחוף.
כשחזר לארץ, עבד תקופה קצרה בפינוי מוקשים. בהמשך, עבר להתגורר בדרום הארץ על מנת להקים את שבט הצופים של מושבי "יחדיו" (המושבים ברוש, תדהר ותאשור, הנמצאים בצפון מערב הנגב), והיה חלק מהותי בהפיכת השבט לעצמאי תוך שנים בודדות. כמקים וכמרכז השבט, הפך לדמות מרכזית בקהילה, וניצל את השפעתו על מנת לחבר ילדים ובני נוער שנותרו בשוליים אל השבט ואל בני גילם. הוא ידע לשלב רצינות וכיף, ארגן פעילויות יצירתיות ויוצאות דופן, אך גם הציב גבולות והעמיד במקום כשצריך. חניכים מספרים שהוא ראה בהם את הדברים שלא הצליחו לראות בעצמם, ועזר להם לממש את שאיפותיהם ולאתגר את עצמם.
באותן השנים, נרשם ללימודי תואר ראשון רב-תחומי באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" בבאר שבע, ולמד פוליטיקה וממשל, לימודי מדינת ישראל וכן ניהול ויישוב סכסוכים, תחום שבמסגרתו השלים גם קורס גישור.
כהרגלו, הצליח לשלב בין הלימודים והעבודה לבין חגיגה של כל רגע בחיים. הוא הרחיב את מעגל החברים שלו ובילה רבות בבריכת האוניברסיטה, במסיבות ובבילויים.
בשנה השלישית ללימודים השתתף בתוכנית חילופי סטודנטים בשיתוף אוניברסיטת "מסריק" בעיר ברנו שבצ'כיה. שם, החל להתעניין בקורסי יזמות, כשבמקביל ניצל את השהות במדינה חדשה לטיולים, בילויים והיכרות עם התרבות המקומית.
כשחזר לארץ, החל לעבוד כמנהל החממה למנהיגות של עמותת "כוכבי המדבר", עמותה לפיתוח מנהיגות בדואית צעירה בנגב. הוא ליווה חניכים ומדריכים, העניק להם כלים להעצמה ופעל לטובת שינוי המרקם החברתי בנגב ובחברה הישראלית כולה.
חניכיו, עמיתיו ומנהליו בעמותה מספרים שראה כל אדם באשר הוא אדם, נתן יחס אישי לכל סובביו, וסייע לכל מי שפגש להתגבר על אתגרים פנימיים וחיצוניים בדרך ליעדיו.
כהרפתקן שהיה, חיפש תמיד אחר הדבר הבא שבו יוכל להתנסות, ליצור ולהוביל. לאחר שהיה עד למקרה טביעה, החליט להקים סטארט-אפ חדשני בשם SightBit, לפיתוח תוכנה למניעת סכנות, הצפות וזיהומים בחופי רחצה. עם המון התמדה, נחישות, כריזמה, יוזמה ויצירתיות, הצליח להפוך את הסטארט-אפ לחברה מבטיחה שמערכותיה הותקנו בחופים שונים בארץ ובעולם, שם הן מצילות חיים ומשפרות את איכות החיים של בני האדם ובעלי החיים בחוף ובים.
את דאגתו לעולם ולסביבה הפגין גם כשהתנדב לשמש כנאמן ניקיון, נהג לחלק דוחות לאנשים שזרקו פסולת מרכבם ואסף בעצמו זבל בכל טיול שאליו יצא.
לצורך הקמת הסטארט-אפ וניהולו, פרש מניהול חממת המנהיגות של "כוכבי המדבר", אך המשיך להנחות את תוכנית היזמות של העמותה, ואף הנחה תוכנית דומה בשם "ראידאת", המיועדת לנשים בדואיות בנגב, שתאמה את עמדותיו בנוגע לחיזוק מעמד האישה.
לאחר סיום התואר הראשון המשיך ישירות ללימודי תואר שני עם תזה במנהל עסקים. הוא סיים את התואר בהצלחה והוצע לו להנחות שני קורסים באוניברסיטה: סמינר לתואר ראשון וקורס "ניהול האתגר החברתי" לתואר שני.
בסוף 2014, במסגרת לימודי התואר הראשון, פגש את שי איגרא. השניים התאהבו ועברו להתגורר יחד בבאר שבע, תחילה עם הכלבה טופי ומאוחר יותר עם הכלבה אלפי. ב-2021 נישאו בטקס אזרחי ועברו למושב ביצרון הסמוך לגדרה. יחד, טיילו ברחבי הארץ והעולם, חלקו ערכים משותפים, ניהלו בית שהיה תמיד פתוח לאירוח חברים ומשפחה, ופעלו למען הווה ועתיד נעימים, אוהבים, מאפשרים וחופשיים.
כשם שידע להניע את עצמו לפעולה, כך ידע אדם להניע גם אחרים. בין היתר סייע ליזמים צעירים בתחילת דרכם, תרם מניסיונו האישי למתעניינים ברכישת דירה ופעל למציאת בית חם עבור כלבה שעברה התעללות. מעולם לא היסס לעזור לאדם בצד הדרך או לאסוף טרמפיסטים ותמיד ידע לשמש כאוזן קשבת ולתת עצה כשצריך.
כחובב גדול של טבע, נהג לצאת לטיולים עם המשפחה ברחבי הארץ. מכריו מספרים שאם היה בסביבה מקור מים – הוא היה בתוכו, לרוב עם משקה אלכוהולי ביד. על הטיול השנתי לחו"ל עם החברים לא ויתר בעד שום מחיר, ולא פעם חזר עם חוויות מפעימות ועם קעקוע חדש.
קשרי החברות העמוקים שיצר, ממגוון מעגלים חברתיים שונים, היו חשובים לו מאוד, כמו גם חיי המשפחה והזוגיות. הוא דאג לשלמות המשפחה, כדברי גיסתו ענבל ביסמוט, הקפיד לשמור על קשר עם כולם, תמיד ארגן הפעלה, חידון, משחק חשיבה או מדורה, תוך שהוא מוודא שכל אחד מהנוכחים מקבל את המקום שלו להתבטא ולהפיק מעצמו את המיטב.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר, אדם הבין שעליו להתגייס למילואים ויצא לכיוון בה"ד 1. הוא האמין בהגנה על הארץ וכבר שנים קודם לכן, כשקיבל מלגת לימודים, אמר בנאומו: "תמיד אני אומר לנוער שאיתו אני מתנדב כי אנחנו צריכים להימנע ממלחמה ככל האפשר, אך כאשר המלחמה היא בלתי נמנעת אנחנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולהגן על מדינת ישראל".
לאורך החודשים הבאים, מילא משימות הגנה בעוטף עזה ואף נכנס לתוך שטח הרצועה לצורך פעולות ובמבצעים שונים. במקביל, הקים יחד עם חבריו ליחידת המילואים משרד קטן בקיבוץ מגן הסמוך לגבול הרצועה, ממנו המשיך לנהל את הסטראט אפ, להרצות באוניברסיטה ולתפעל את עיסוקיו השונים. חרף הגעגועים הביתה והפגיעה בעסקיו, ראה חשיבות רבה בהתגייסות למען השבת החטופים והחזקת השקט לעוטף, לצפון ולמדינה כולה.
בבוקר ה-22.1.2024 נכנס לרצועת עזה למשימת פיצוץ מבנים במחנה הפליטים אל מע'אזי. הכוח הספיק למלכד שלושה מבנים כאשר רקטות RPG נורו לעברם. שניים מהמבנים התפוצצו בעקבות הירי וקרסו על הלוחמים, עם אדם נהרגו ארבעה מחברי הצוות שלו ושישה-עשר לוחמים נוספים.
רב-סמל ראשון אדם ביסמוט נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן שלושים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין קרני שומרון. הותיר אחריו אם, שלושה אחים, אחות ובת זוג.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.
משפחתו כתבה: "אדם לא חזר מהמלחמה, ואיתנו נותרה רק המורשת שלו כצוואה. מורשת שכוללת הן ערכי מוסר, רצינות ופעולה למען עתידנו האישי והקולקטיבי, כמו גם את ההתעקשות על ההווה, תחושת הביחד, ההנאה, הצחוק ולפעמים אף ההגזמה וההשתטות, כמו שנהג לומר בהומור – 'Living the minute'. אדם שלקח את החיים ברצינות, ולא עשה מהם עניין גדול. היה ונשאר אהובנו לעד. יהי זכרו ברוך".
"כמה למדתי ממך, האח הפרטי שלי", ספדה לו אחותו, מירי. "שתמיד חיבק אותי אחרי יום רע, זה שבהסתכלות עלי ידע מה עובר עלי. אדם שלי, שכל טיול אתו זה הדבר שמחכים לו הכי הרבה – אתה זוכר שאתה חייב לי עוד טיול יחד? זה שכל גופי זועק ורוצה אותו בחזרה, רק לחיבוק קטן, רק תיתן סימן מה עושים בלעדיך".
"מתחשק לי לנאום עכשיו לפחות שמונה וחצי שנים", ספדה בת זוגו, שי, "לשחזר כל רגע שזכינו להיות בו ביחד, לבקבק ולשמור שלא יעלם לי – שלא תיעלם לי… אבל צריך לבחור, אז אני אתחיל עם סיפור מהזמן האחרון שמתאר את כל היופי שבך… בתוך כל המלחמה הזאת נשלחת לאבטח מתנדבים ברפת בעוטף, וזכית להיות עד להמלטה של עגלה. כמה התרגשת לראות חיים בתוך כל המוות הזה. העגלה נולדה פגה והציעו לך לוותר. אבל אתה, עקשן שכמותך לא ויתרת. הנקת אותה, שלחת תמונות גאות של טיולי חיזוק שרירים בקיבוץ, וכמה שמחת שבסוף החתימו אותה. קראת לה שלווה, במשאלה לימים אחרים.
"כזה אתה, אדם מורכב של ניגודים – עקשן ברמות בלתי נסבלות, אבל כמעט תמיד מתוך אכפתיות לאחר… כזה שהולך למילואים ונכנס לעזה, לא בגלל המלחמה, אלא בשביל החברים מהצוות… שיכול להנות ממסעדת שף באותה מידה שאתה מתענג על גבנ"צ עם אבוקדו, עגבנייה וטבסקו".
אדם מונצח באתר ההנצחה של תנועת הצופים.
המִפקד הצופי השנתי של קהילת מושבי "יחדיו" ושבט צופי "אשל" לשנת 2024 הוקדש לזכרו ולזכר הנופלים בקרבות ברצועת עזה.
המחלקה למנהל עסקים של הפקולטה לניהול באוניברסיטת "בן גוריון בנגב", במסגרתה הנחה אדם את סדנת ניהול האתגר החברתי, קראה לסדנה על שמו.
InNegev, חממה ליוזמות טכנולוגיות בנגב, ערכה אירוע הנצחה והשראה בשם "בשביל האדם" – במסגרתו חולקו פרסים למספר חברות סטארט-אפ מקומיות שפועלן מזוהה עם דרך חייו וערכיו של אדם.
קרנות ההון סיכון Flashpoint, Firstime, RUNI Ventures, ובנק רוטשילד ושות' בישראל, ערכו ערב לזכרו של אדם, במסגרתו שישה סטארט-אפים נבחרים הציגו את הפיתוחים שלהם בפני משקיעים, אנשי תעשייה ויזמים.
בעוטף עזה, סמוך לקיבוץ השלושה שתלו אנשי הצוות של אדם עצי דולב, ובקיבוץ מגן הוקם אתר הנצחה עם חמישה עצי אורן לזכרם של חמשת הנופלים מהצוות.
ביישוב קרני שומרון החליטו להקים עמדת תצפית לזכר נופלי המלחמה, ובני משפחתו של אדם החליטו להקים אתר הנצחה בטבע שייקרא "שביל האדם".
אדם בוגר שבט עמירים בהנהגת השחר (בעברה הנהגת שרון דרום) ובנוסף הקים וריכז את שבט אשל במושב יחדיו בהנהגת דרום במשך 3 שנים.
יהלי, שהייתה חברה של ביסמוט עוד מימי שנת השירות שלה, ציינה כי החיבור בין השניים היה מיידי. "בצעירותו הוא היה הליצן של החבורה, שטותניק שתמיד כיף בסביבתו. עם השנים, בעיקר אחרי השירות הצבאי, הוא לאט-לאט התחיל לשכתב את העתיד שלו מחדש, לברוח מהסטיגמות שהסביבה הנחילה לו, והתחיל להשתמש בכלים שלו כדי לתרום ולעזור לאחרים שמגיעים מרקעים לא פשוטים".
