בן דוד ותרצה. נולד ביום ט"ז בתמוז תרצ"ח (15.6.1938) בניטרה שבצ'כוסלובקיה ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1949. הוא סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית הספר "במעלה" בירושלים. הוא היה פעיל בתנועת "הצופים" והיה גם מדריך בה.
חיים-ישראל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1957 והתנדב לשרת בחיל האויר. לאחר שהשתחרר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ובינתיים עסק בלימודים בפקולטה לפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך שנות עבודתו במחקר פורסמו מאמרים רבים שחיבר. גם בהיותו איש מדע התעניין רבות בהיסטוריה ובעיקר בהיסטוריה של עם ישראל. בשבוע האחרון של נובמבר 1970 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום כ"ד במרחשון תשל"א (23.11.1970), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
ימים אחדים לאחר שנפל, פורסמה דעת מוריו על עבודת הדוקטורט שלו, שהגיש לפני שיצא לשירות המילואים וקיבל עליה ציון "מעולה". בסוף ינואר 1971, כאשר נערכה אזכרה לזכרו באוניברסיטה העברית בירושלים, הכריז הרקטור של האוניברסיטה על תוארו: דוקטור לפילוסופיה בפיסיקה גרעינית; לקראת יום השנה לנפלו הנציחה המחלקה לפיסיקה גרעינית באוניברסיטה, בשיתוף עם משפחתו, את זכר חיים-ישראל על ידי הקמת ספריה על שמו. באותה עצרת אזכרה ציינו חבריו את מסירותו לעבודתו, לחבריו ולכל מי שעסק במקצוע.