עמיר, בן אסתר ואליהו, נולד ביום ל' בניסן תש"י (16.4.1950), בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי "יוסף הגלילי" ובבית-הספר התיכון-העירוני ד' בתל-אביב. עמיר היה תלמיד מצטיין בעיקר במקצועות הריאליים. הוא גם התמסר לפעילות חברתית ושנים רבות היה קשור לתנועת נוער והיה בה חניך ואחר-כן מדריך. הוא אהב לטייל בארץ עם חבריו והכיר כל פינה מעניינת בה וכל מסלול טיולים. עמיר היה צעיר מוצק וגבה-קומה, עליז, שמח וטוב לב. הוא היה בעל מרץ ויזמה ותמיד עמד במרכזה של כל פעילות חברתית. רבים היו חבריו וידידיו והוא סייע לכל אדם בעצה ובמעשה, מתוך רצון ונכונות כנים.
עמיר גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 ושירת תחילה בנח"ל ואחרי-כן בחיל השריון. הוא עבר קורס צניחה וקורסים מקצועיים בחיל השריון והיה תותחן בטנק "סנטוריון". הכל הכירוהו כחייל מצוין, מסור, ממושמע ואמיץ לב, ששימש דוגמה לחבריו באימונים, במסעות ובתרגילים.
אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר עשה עמיר תקופה מסוימת בקיבוץ. הוא התמחה בעבודה בחממת הפרחים של המשק, ובאותה תקופה תיארו אחד מחבריו: "גדול, מוצק, חזק, בעל זרוע חובקת ואוהבת; כך טיפח ניצנים, השקה פרחים, שפע עדנה ורוך לכל ירוק וגדל. חממה בידיו של ענק טוב, ענק ואחראי". עמיר היה איש משפחה מובהק, מסור ונאמן לרעייתו שרה ולבנו, שגיא, שנולד חודשים אחדים לפני שנפל בקרב. גדולה הייתה אהבתו לבנו התינוק ועל כך כתבה שרה רעייתו: "אם אתה מכיר את בן-עטר חמש דקות, הרי בדקה הראשונה נודע לך שיש לו בן". במלחמת יום-הכיפורים לחם עמיר כתותחן-טנק ברמת-הגולן. הוא עלה לרמה באחד הטנקים הראשונים כדי להשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. בקרב שהתחולל ליד נפח ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע עמיר ונהרג מפגיעה בטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.