בן רבקה ויוסי. נולד ביום י' באדר תשמ"ב (5.3.1982) ברמת גן. ילד סנדוויץ' בין שתי אחיותיו, קרן וניצן. חודשיים לאחר שנולד גויס האב יוסי למילואים בתקופת מלחמת 'שלום הגליל'. השמחה הגדולה על היוולדו היתה מהולה בדאגה שרק תעבור התקופה מהר ושאבא יחזור בשלום.
בילדותו היה ליאור ילד שקט, שלא הרבה לדבר, אך עיניו הביעו חוכמה ודעת. הגננת סיפרה: "ליאור שואל את השאלות הכי חכמות מכל ילדי הגן."
ליאור השלים את חינוכו היסודי בבית-הספר 'יהל"ם' ברמת גן. תלמיד שובב, ספורטאי מצטיין וילד אהוד על כל המורים והחברים בבית הספר. ליאור שיחק כדורסל ב'מכבי רמת גן' והיה פעיל בתנועת 'הצופים'. הוא חבב קריאה וקולנוע. בטקס הסיום של כיתה ח' הגדירה אותו המחנכת שרה במלים: "הילד הזה הוא משהו."
ביולי 2000 השלים ליאור את חינוכו התיכוני בבית-הספר 'אוהל שם' ברמת גן, כתלמיד וכספורטאי מצטיין. ליאור היה נער שהיה בו הכל, יפה תואר, חכם, אמביציוזי, שובב ורגיש, בעל אישיות כריזמטית וסוחפת שהקסימה את כולם. תמיד היה בעל אוזן קשבת לכל החברים והחברות, וניחן בשקט נפשי ובצניעות מופלגת. הריעות והחברות היוו את מהות חייו. בתיכון הרבה לעזור לחבריו במקצועות הריאליים שהצטיין בהם. ליאור סיים את התיכון במגמה הכימית בהצטיינות.
לפני הגיוס הספיק ליאור לנסוע עם חבריו למחזור לשבוע נופש ביוון והגדיר את תקופת הנעורים כתקופה היפה בחייו. חבריו מספרים עליו: "הוא היה למעשה הלב, הוא לא היה מנהיג מוצהר או ליצן גדול אבל הוא היה הלב, הבחור הטוב הזה שתמיד ידעת שאם הוא איתך אז יהיה בסדר. תמיד ידעת שהוא ייעץ ויגיד את הדבר הנכון."
בנובמבר 2000 גויס ליאור לצה"ל והתנדב ליחידת הצנחנים. הוא סיים מסלול מלא בגדוד 202, סיים קורס מ"כים בהצטיינות, הצטרף למסייעת ותוך זמן קצר מהרגיל מונה למפקד בסגל הפלוגה.
ליאור היה חייל מקובל ואהוד על חבריו בפלוגה, ניחן באומץ לב ובביטחון רב. בחודש האחרון לשירותו היה הכי מאושר. הכל בעיניו היה נהדר, המקום, החברים ואפילו מזג- האוויר. הוא מילא כל משימה מכל הלב ובמלוא הרצינות.
סלע, מפקדו הישיר סיפר כי היכולת וההשקעה אצל ליאור בלטו למרות צניעותו. תמיד רצה ללמוד ודחף את עצמו לכל פעילות אפשרית. מעל לכל בלטה אצלו הדאגה לחברים ולחיילים. כששאל סלע אודות ליאור כמפקד צעיר נענה: "הוא אולי צעיר אבל תותח."
ביום י"ט באלול תשס"ב (27.8.2002) נפל ליאור בעת מילוי תפקידו בהתהפכות נגמ"ש סמוך לגבעות גוש עציון. בן עשרים היה בנופלו. ליאור נטמן בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
חברו מתיכון 'אוהל שם' כתב בעיתון בית-הספר: "אני רוצה שתדע שנגעת בי והשפעת עלי, שגרמת לי לרצות להיות בן-אדם טוב יותר, בן אדם כמוך, שחושב על הזולת ושלא יכול לפגוע באף אדם אחר. אני מעריץ אותך על מי שהיית בחייך!"
במהלך עשרים שנותיו הצליח ליאור להטביע את חותמו על בני משפחתו, חבריו וחברותיו, להם נשארו רק זיכרונות נפלאים שמגבירים את תחושת ההחמצה והכאב.
משפחתו של ליאור הקימה לזכרו אתר אינטרנט שכתובתו: www.liorr.co.il