בן מרים ומארק, נולד ביום י"ח באדר א' תשכ"ב (24.3.1962) בארצות-הברית. את לימודיו התחיל בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו, שם למד ארבע שנים. בשנת 1972, בהיותו בן עשר, עלה עם הוריו ארצה. המשפחה השתקעה בירושלים. ירמיה המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "פרבשטיין" והשלים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית.
בקיץ 1980, כחודשיים לפני שהתגייס לצה"ל, התייתם מאביו. אחיו היחיד התגורר בארצות-הברית והוא נשאר לבדו עם אמו האלמנה. ירמיה פנה ללשכת הגיוס בבקשה להציבו לשירות סמוך לביתו, כדי שיוכל לטפל באמו, ובקשתו נענתה בחיוב. הוא עבר אימוני טירונות והוצב כמתרגם בחיל המודיעין. ירמיה שירת בגשר
אלנבי והצטיין בתפקידו. במארס 1981 הוענקה לו דרגת רב"ט.
ביום כ"ז בסיוון תשמ"א (29.6.1981) נסע בתפקיד מירושלים לכיוון יריחו, כשמגמת פניו לגשר אלנבי. ליד מעלה-אדומים סטה הרכב בו נסע מן הכביש והתדרדר לגיא. ירמיה הובא במצב אנוש לבית-החולים, שם מת מפצעיו. בן 19 היה במותו.
הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו אם ואח. על שמו הוכנס ספר-תורה לבית-כנסת.
מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "ירמיה הצטיין כחייל מוכשר, מסור וממושמע. מוכן היה לבצע ללא דופי כל משימה. היה אהוב מאוד על כולנו, בזכות אופיו הנוח, חוש ההומור שלו ונכונותו לתת כתף ולסייע לחבריו הרבים. רוחו הטובה תרמה רבות לאווירה הנעימה בבסיס שבו שירת. הערכנו מאוד את רצינותו, את היסודיות שבה ביצע את המוטל עליו ואת כשרונותיו הרבים. הוא בחר לחיות בארץ ועל משמרתו נפל".