מתתיהו (מתי), בן טובה ויצחק, נולד ביום כ' בניסן תשי"ג (5.4.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם משה הס בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך בלימודים בבית-הספר לקציני-ים בעכו. מתתיהו היה אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. הוא נמנה עם חניכי תנועת "הצופים" בגבעתיים, חבר נמרץ ופעלתן, שהקדיש הרבה מזמנו לפעולות של הקן. הוא היה חברותי וקל להתיידד, נוח לבריות ובעל סבלנות מרובה. מטבעו היה אוהב אדם, ותרן ומתרחק ממריבות, טוב-לב מאוד ומוכן תמיד לעזור לכל אדם שביקש את עזרתו. בחברה הצטיין בחוש הומור רב והיה ידוע כאדם אופטימי ושמח. לפעמים נהג שובבות ואהב מעשי קונדס, אך ידע להיות רציני ואחראי בעניינים בעלי חשיבות. אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. כל ימיו היה בן נאמן להוריו, דאג להם ולשלומם וכיבד אותם מאוד.
מתתיהו גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971. לאחר הטירונות נשלח להשתלם בקורס מ"כים ביחידה לא-קרבית, אך הוא "לא השלים עם רוע הגזרה" עד שנעתרו לבקשתו להציבו בחיל-השריון. בחיל זה השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" והיה לנהג טנק בקורס מפקדי טנקים בבית-הספר לשריון. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, אהוד על מפקדיו וחבר טוב לחיילים. ביחידתו נודע כאדם שאפשר לסמוך עליו, צייתן ובעל כושר מקצועי. במלחמת יום-הכיפורים לחמה יחידתו בקרבות הבלימה בחזית סיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בשעות אחר-הצהרים, נפגע הטנק של מתתיהו בשעת ההסתערות אל עבר המוצבים "חמוטל" ו"מכשיר" שבגזרה הצפונית. תחילה נחשב כנעדר ולאחר זמן נמצא קברו בשטח הכיבוש המצרי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
שמו הונצח בבית-הכנסת "חשמונאים" ברמת-גן