בת גולדי לבית הופמן ודוב (ד"ר ברנרד ג'וזף, שנודע אחר-כך בשם דוב יוסף, מושלה הצבאי של ירושלים בימי המצור, ושר בממשלת- ישראל), שניהם פעילים בנעוריהם בציונות קנדה. נולדה ביום כ' באלול תרפ"ח (5.9.1928) בירושלים. מגיל 14 יצאה לעבודה במשקים בחודשי פגרת-הקיץ, מתוך רצון לתרום ככל יכולתה לטובת המשק. השיפורים שהציעה והנהיגה בסדרי העבודה והמשק, בעניינים שנתקלה בהם לרגל פעולתה, היו למופת מאלף לחקלאים ותיקים שעבדה אצלם. הגישה הרצינית לעניינים ולמעשים היתה אופיינית לה גם בפעילותה בחברת הצופים וב"הגנה". היא סיימה את הגימנסיה העברית וחיבור-הגמר שלה על העיירה היהודית שנחרבה (שאותה הכירה רק מתוך הספרות) העיד על הבנה מעמיקה בתהליכי תולדות ישראל. את עתידה ראתה בהגשמה חלוצית ויצאה עם ההכשרה המגויסת של הצופים לעין גב. באימונים, בסיורים (גם מעבר לגבול, בסוריה) ובעבודה הגדיל הרצון הכביר את יכולתה ובכל משימה הדורשת מאמץ לא פיגרה אחרי הבנים, אך רצינותה שמרה עליה מהחלטות נחפזות ואמרה לבחון היטב את התיאום בינה ובין התנאים והחברה לפני שהתקשרה בקביעות לגוף התיישבותי.
בפרוץ מלחמת-העצמאות דחתה את בעיותיה אלה לזמנים שקטים יותר והתמסרה כליל לשירות הגנת המולדת ביחידתה שבפלמ"ח. היא השתתפה בכיבוש צפת הערבית והיתה זמן רב עם יחידתה על הר-כנען. אחר-כך השתתפה בכיבוש לוד ורמלה והמשיכה את שירותה בצריפין, שם מילאה תפקיד מ"מ, בפיקוד על חיילות באמצעות קצינות שהיא בחרה, אך לעצמה שמרה את הדרגה של טוראית פשוטה (בעת שהחלו בחלוקת דרגות בפלמ"ח סירבה לקבל קצונה וויתרה על התפקיד). בתקופת השקט היחסי בקרבות הלכה להשתלם בסמינר לחיילים מטעם "ההסתדרות" בבית-ברל בכפר סבא (גם מקודם השתתפה בסמינרים של "ההסתדרות" ושל מפא"י) וזכתה בפרס על מאמר שכתבה. היא חיפשה ומצאה דרכים להגביר את התועלת של שירות הבנות לטובת מאמץ המלחמה וידעה להסביר את רעיונותיה בתוקף משכנע. ערב המבצעים בנגב נבחרה לצאת במשלחת צה"ל לארצות-הברית, אך סירבה בתוקף להיפרד מעל חבריה ההולכים לנגב והועברה לנגב עם יחידתה. לילה-נעמי נפלה בהוג' שליד דורות ביום ו' בתשרי תש"ט (9.10.1948) ונקברה בדורות.
ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.