בן פנחס ואסתר. נולד ביום כ"א באב תש"ז (7.8.1947) בברלין שבגרמניה ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1948, בימי מלחמת השחרור. הוא למד בבית הספר היסודי "אילון" בנחלת יצחק ובבית הספר התיכון על שם קלעי בגבעתיים. מגיל צעיר היה חבר בתנועת "הצופים", הדריך בה, אירגן לחניכיו מסעות וטיולים והיה ממארגני פעולות התנועה באזור מגוריו.
זאב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 ושירת בחיל הרגלים ובחטיבת "גבעתי" והגיע לדרגת סגן. אחרי ששוחרר משירות סדיר התחתן ובנה לו בית. ביום כ"ד במרחשון תש"ל (5.11.1969), נפל בעת מילוי תפקידו בהיותו בשירות מילואים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.
ב"שלושים" לנפלו נערכה אזכרה ביחידתו ומתוך דברי ההספד שהושמעו אפשר לעמוד על אופיו, הליכותיו, מחשבותיו ותכונותיו כמפקד: "הכרתיך אולי יותר מכל אדם אחר ביחידה, אהבתי אותך והערכתי אותך. ידעתי תמיד שלפני עומד לוחם אמיץ, נמרץ, מלא יזמות ורעיונות כיצד לעשות הכל טוב יותר. היית שדאי מלא חיים, מפקד ומנהיג בעל כושר אישי, כושר מנהיגות וכושר החלטה וביצוע בלתי רגיל. השדה והנשק היו חלק אינטגרלי ממך. עליך תמיד אמרתי, זאב יקירי: 'ראו את זאב: הוא נולד להיות חייל'. אין אדם שהכרתי שהמשפט הזה מתאים לו יותר ממך. הסתובבת בינינו כחייל גאה וכמפקד נערץ. היית מפקד שידע מה גודל השליחות המוטלת על דורנו ומה משמעותה – – – ידעת את משמעות האחריות המוטלת על דורנו זה ורצית להוכיח כי דורנו לא רק מסוגל להמשיך ולשאת בעול בטחוננו אלא גם להפליא במעשיו ובכוח עמידתו. – – – מעולם לא ידעתי מאין שאבת את אומץ לבך, יכולתך ומרצך. מעולם לא ידעתי מאין שאבת את אמרתך: 'אין מקום למלה 'פחד' בין היהודים'. תמיד היית אומר: 'זה אפשר! זה ייתכן! חייבים לעשות זאת!' והסובבים אותך שאבו ממך את עצמת הביטחון שבך – – – ".