בן הדרה ואריה. נולד ביום י"ח בשבט תרצ"ט (7.2.1939) בירושלים. בבית אביו, מוותיקי ה"הגנה" בירושלים, ספג את האהבה והמסירות לעמו ולמולדתו. את לימודיו היסודיים רכש בגמנסיה העברית ברחביה ולאחר מכן למד את לימודיו התיכוניים בבית החינוך התיכון. ניחן בכשרונות שונים ובמיוחד בתבונת כפיים. כשעשה בקבוצת גניגר התבלט באהבתו לטבע וללימוד הביולוגיה. הצטרף לגדנ"ע והצטרף בקליעה למטרה מרובה, השתתף בנבחרת וזכה באליפויות. לצה"ל גויס באוגוסט 1958 ושאף להגשים את חלוםנעוריו ולהיות טייס אלא שהדבר לא ניתן לו מסיבות שונות. היה מדריך בגדנ"ע. כאשר יצא למילואים הוצב לתפקיד של קשר בחיל השריון. לאחר שחרורו התחיל עובד עם אביו במפעל לשכפול ולדפוס "אופסט". שבע שנים עבד וכיון שהיה מסור למקצוע ואהב אותו הגיע לדרגה גבוהה של התמחות. מילדותו היה תוהה על רזי הטכניקה והמכניקה וכשהתבגר השקיע בעבודתו עם אביו את כל מעייניו בפיתוח דרכי ההדפסה; הוא גם המציא דרכים לשכלולם. שאף לשלמות מקצועית מתוך דחף פנימי. בעבודה היומיומית הצטיין גם באדיבות ללקוחות והשתדל לעזור בעצה ובהדרכה. סגולה נפשית היתה לו הראויה לשבח – והיא כיבוד אביו, אשר עמו עבד מאז שחרורו. היה חובב ספר ומוסיקה. עם הגברת המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים היה הוא בין המגוייסים הראשונים ויצא למילוי חובתו הלאומית בשקט ובשלווה שהיו אפייניים לו. גדודו לחם בהסתערות הראשונה על עמדות המצרים ובאחד הקרבות העזים לכיבוש עזה חיפה דוד על חבריו לנשק בתפשו את מקום המקלען אשר נפצע ותוך כדי מעשי גבורה והקרבה עצמית הציל דוד רבים מחבריו אבל הוא עצמו נפגע בכדור בראשו ונפל; זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הניח אשה ותינוק בן שלושה חודשים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. זכרו הועלה בידיעות של האיחוד החקלאי.