בנם של ורד ומשה. נולד ברמת גן ביום ב' בחשוון תש"ן (31.10.1989). אח של מור – אחותו הבכורה ועֹמר.
רפי נקרא על שם דודו, אחי אביו, שנפל במלחמת יום הכיפורים.
הוא למד והתחנך בבית הספר היסודי "ניצנים" ובתיכון "אוהל שם" ברמת גן;
רפי היה תלמיד ערכי, אוהב אדם צנוע ועניו. בילדותו היה חבר בתנועת הצופים ובהמשך מדריך בשבט ירקון ברמת גן.
רפי היה אדם תאב חיים ומלא שמחת חיים. הוא ידע לפתוח כל דלת, יצר לעצמו הזדמנויות וקשר קשרים. כל אלה בזכות יחסי אנוש מופלאים, ביטחון עצמי, נחישות, התמקדות בעיקר ויכולת ארגון מצוינת.
לרפי היה תמיד ברור שהוא רוצה שירותי צבאי משמעותי ובעל ערך. ערב גיוסו לצה"ל שאף לשרת בסיירת "אגוז" כמו אביו.
בכיתה י"א זומן לגיבוש טיס, בהתחלה הביע מורת רוח, אך בהמשך כשנפגש עם מלח הארץ, הפך הגיבוש בעבורו לחוויה מן המעלה הראשונה. לבסוף נחל אכזבה גדולה כשהודח לאחר הגיבוש. רפי פנה לגיבוש שייטת במקביל הוצע לו גיבוש חובלים. הוא השהה את החלטתו עד ששוחח עם שותפו של אביו וחברו לעבודה ששירת בעצמו בחובלים. החבר דיבר על ליבו ושכנע אותו לנסות להתקבל לקורס.
ב-27 באפריל 2008 התגייס רפי לשירות בחיל הים, והתחיל מסלול חובלים. משפחתו הייתה מלאת גאווה.
לפני כל ועדה בקורס החובלים, נהג רפי לבקש מסבתו אם אביו, שתדליק נר ותתפלל להצלחתו. לאורך המסלול כולו, מעולם לא עמד לפני ועדה שנייה, ותמיד הצליח בוועדה הראשונה.
את קורס החובלים, שלושת השנים בקורס רפי סיים בהצלחה יתרה. היתה לו היכולת היחודית למצוא את ההנאה והכיף בכל מצב גם בקשיים הגדולים ביותר.
בסיום קורס החובלים כל מפקדי הספינות בחרו בו וביקשו שיצטרף לצוותיהם, המפקד הבכיר נאלץ להכריע היכן ישובץ החובל המבוקש. רפי השתוקק לשרת על דבורה וקיבל את מבוקשו. אחרי ששירת תקופה קצרה כחובל בדבורה, יצא לקורס מפקדים.
במהלך שירותו הוכשר בקורס קצינים והמשיך לשירות קבע בחיל. לאחר שנתיים יצא רפי, כשאר חניכי קורס החובלים, לאקדמיה – רפי בוגר תואר ראשון באוניברסיטת חיפה.
רפי היה מפקד ספינה נחוש, חרוץ והישגי וחינך את פקודיו לאור ערכיו. גם בשעות הלילה עבד בספינה וטיפל בה. הוא שאף למצוינות, הציב לעצמו מטרות ותמיד עמד בהן; לא נרתע ממכשולים ולא עצר, השכיל להשיג הכול בדרכו הייחודית. אדם חכם וטוב לב. בזכות שילוב כל תכונותיו, הצליח להעצים את אנשיו בספינה ולגבשם לכדי צוות מעולה. רפי ראה בחייליו כילדיו. מחד גיסא, דרש מהם להשקיע ולהצטיין, ומאידך גיסא היה קשוב לצורכיהם. היה מפקד רגיש והתיר לחייליו לצאת לחופשות גם שלא על פי הכללים, כלומר לא רק לאירועים של קרובים מדרגה ראשונה. באחד הבקרים איחר אחד מפקודיו של רפי וחשש מן העונש הצפוי לו. רפי ראה אותו במצוקתו, חיבק אותו ואמר לו: "אני רואה שאתה מודאג, קח יום חופש ותחזור מחר למסלול אחרי שתסיים את כל הסידורים וראשך יהיה מוכן לפעילות."
המדד להצלחה של ספינת חיל הים הוא מספר שעות הים שלה. רפי צבר את מרב שעות הים מול הפלוגות האחרות, בזכות יעילותו. אך בענוונותו לא שיתף את משפחתו בהצלחותיו ולא התפאר בהן באוזני חבריו.
רפי היה מגנט חברתי, מצחיק, בעל נוכחות ושופע כריזמה. חיוך אדיר תמיד היה נסוך על פניו.
בסיום קורס החובלים ובשיא הקיץ הישראלי, מימש חלום ונסע עם חבריו הקרובים מן הקורס לאתר סקי בברילוצ'ה בדרום אמריקה – שם עונת החורף היתה בשיאה.
המשפחה הייתה ערך עליון בעבורו. הוא אהב מאוד את מפגשי המשפחה המורחבת והזמין רבים ככל האפשר לחגיגות המשותפות. רפי היה מארח נעים ורחב לב ובשלן מעולה, לא פעם ערך ערבי ברביקיו בחצר בית הוריו.
המשפחה המורחבת היתה חשובה לו מאוד והוא הקפיד ושמר עליה הוא לא החמיץ שום הזדמנות להיות בחיק משפחתו המורחבת. כשסבו מצד אימו אושפז בבית החולים, לקח רפי בקבוק יין, ארז ארוחה ונסע לבקר אותו ולעשות איתו את הקידוש של ליל שבת.
כשנסע לטיול ג'יפים עם חבריו לקורס חובלים, צירף אליו את אחותו עֹמר בת התשע, הצעירה ממנו בשתים-עשרה שנה; בדרך זו הביע את אהבתו הרבה אליה וביטא עד כמה היא חשובה לו.
רפי אהב להאזין למוזיקה ים תיכונית, ואילו אביו היה מנוי על מופעי התזמורת האנדלוסית. פעם ביקש רפי מאביו להתלוות אליו, כדי לשמוע את המוזיקה שהוא אוהב. רפי היה משוש חייו של אביו הגאה. שררו ביניהם יחסי חברות המושתתים על הערכה ועל הוקרה הדדית. לא פעם הזמין הבן את אביו לשתות כוס בירה צוננת ולצפות במשחק כדורגל. הוא נמנה על אוהדי בית"ר ירושלים, ובנעוריו הסיע אותו אביו למשחקי הקבוצה בירושלים. למשחקים באזור תל אביב, הגיע רפי בכוחות עצמו. בספר הספינה שלו הדביק מדבקה הנושאת את סמל קבוצתו, בית"ר ירושלים.
ערב נסיעתו למסע "עדים במדים" בפולין, כתב לו משה אביו מכתב ובו הביע את הערכתו הרבה לבנו. הוא חש שזה מעין מכתב פרידה: "רפאל יקירי… נפלה בחלקי זכות גדולה להיות לך לאב. על הכבוד הגדול שהבאת למשפחתך, אני גאה בך ובכל מה שאתה עושה ואיך שאתה עושה. בביקור המרגש והקשה שאתה עורך במחנה ההשמדה יש סמליות רבה ליכולת שלנו כעם ולנו כמשפחה להתגבר על אסונות קשים שאנו חווים, לצלוח אותם ולאחות את השברים. בן יקר שלי, עלה והצלח בדרכך כמפקד דבורה ובכל מה שתבחר לעשות. אוהב ומכבד אותך, משה."
בהכנות למסע לפולין פגש רפי את גל. הם התאהבו, ובזמן המסע נרקמה ביניהם זוגיות יפה ובונה. באותה עת נפרדו הוריו של רפי, דבר שהטיל צל על חייו.
רפי כתב לחברתו גל: "אחרי שבוע הרגשתי שאני מכיר אותך חודש, אחרי חודש כאילו עברה חצי שנה, ואחרי פולין כאילו אנחנו ביחד שנה. זה מטורף, בחיים לא היה לי משהו כזה. בפולין התחלנו לדבר… פתיחות שאני לא מצליח להגיע אליה עם חברים שאני מכיר חמש-עשרה שנה. ומיד עטפת אותי ברגש ובאכפתיות שלך, הקשבת וניסית לתמוך. תמיד חשבתי שאהבה ממבט ראשון זה שטויות שיש רק בסרטים, שאין דבר כזה … ואז את הופעת ובתוך חודש ביחד התחלתי להרגיש רגש מטורף אלייך … אזרתי אומץ ואמרתי לך בדרך חזרה מפולין שאני אוהב אותך. משהו בקסם שלך כבש אותי ברגע … את מאוד חסרה לי כשאני בצבא … זה יהיה קשה לשנינו ואני מתפלל שהקשר הזה יהיה מספיק חזק בשביל לצלוח את המכשול …. אהיה לצידך בכל הזדמנות אפשרית ואנסה למקסם את הזמן שלנו ביחד כמה שאפשר. אני לא מגזים, בזכותך החיים שלי פשוט טובים יותר עכשיו, את גרמת להם להשתדרג ואני מאושר עד הגג. אוהב ומתגעגע ככל שאני רחוק ממך.רפי."
ביום שלישי בערב בילה רפי עם חבריו ליחידה, קציני חיל הים, ערב גיבוש במסעדה בנמל תל אביב. בשובם לבסיס התרחש האסון. התאונה קרתה בכביש צר שעבר עבודות שיפוץ, באזור מחלף חולות לכיוון דרום, קרוב לראשון לציון. רפי איבד שליטה על הרכב, התהפך ופגע במשאית שנסעה לפניו. בעקבות ההתהפכות פגעה המכונית בעוצמה בגדר בצד הדרך. רפי נהרג ואיתו נהרג גם סרן עמרי שחר, מפקד הסיירת עוד שני חיילים נפצעו בתאונה.
סגן רפאל בובליל נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז' בתמוז תשע"ב (27.6.2012) בתאונת דרכים בדרך לבסיסו. בן עשרים ושלוש היה בנפלו. רפי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הוא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
אמו של רפי, ורד, ספדה לו בהלוויה: "במותך ציוות לי את החיים, תודה לך על כל השנים שהיית איתי. כל הזמן רצית להספיק הכול, ממסיבה למסיבה, מחופשת סקי לחופשה בחרמון, לא עוצר לדקה. ובתוך זה היית קשוב, אוהב, ומעריך, כל רגע איתך היה אור ושמחה. מעריך ורואה הכול, כל רגע היה איתך תענוג." עוד אמרה ורד: "הוא היה בשבילי שמחה, אני מודה על כל יום איתו. הוא אהב לעזור, תמיד מסדר את הבית ומתקן דברים, אפשר היה לסמוך עליו. אמר לי תמיד 'אימא, בצבא למדתי שאם עושים משהו – אז יש לעשות אותו כמו שצריך.' הוא אהב את החיים בצורה יוצאת דופן. חשוב לי שיזכרו את אהבתו לארץ. הוא בחר לעשות צבא באקסטרים."
אחותו הגדולה מור ספדה לו: "היית לי כמו אח תאום, עמוד תווך. בכל פעם שראיתי אותך, מילאת את המקום סביבך באור, ותמיד דאגת לשלומי. אני מאחלת לכולם אח כמוך." והוסיפה: "עשית כל דבר שאתה אוהב, חיית כל יום כאילו זה היום האחרון ונהנית מכל רגע. לעמר היית כמו אבא נוסף ולי היית החבר הכי טוב. אנחנו אוהבות אותך, אחי."
אלעד לוי, חברו מקורס חובלים אמר: "כמה טוב לב היית, תמיד מחייך, תמיד מספיק הכול. רפי הוא של כולנו. לפני כמה חודשים קיבלת תפקיד שלו ייחלת. היית מפקד מדהים ומקצועי, תמיד בגובה העיניים. אתה אבידה כל כך גדולה שהצוות לא קולט שהלכת…".
קצין ביחידה, נפרד ואמר: "מהרגע שהגעת ליחידה בלטת מעל כולם. קצין מקצועי, ערכי ואנושי בצורה יוצאת דופן. לוחמיך, חבריך, ידעו שלא תירתע משום משימה שתיפול עליך. הובלת את הצוות בזמן קצר לנקודת שיא, בנחישות בלתי מתפשרת, והשגת את הטוב ביותר בכל מצב. ללוחמיך אני אומר – זכיתם לשרת תחת מפקד מיוחד במינו, הייתם בראש מעייניו. ולמשפחתו אני אומר – הייתה לי זכות נדירה לשרת לצידו של בנכם ולהביט בו יוצא לים להגן על ביטחון מדינת ישראל. רפי, אני וכל לוחמי הפלגה מצדיעים לך בפעם האחרונה."